יום א בצהריים, היום הראשון למלחמה.
ב 2200, מוצאי שבת, החליטו הסורים לעשות לנו הפתעה סטייל יום כיפור, רק שהפעם זה לא כל כך הלך להם, בעודם שועטים דרומה לכיוון רמת הגולן ולתוך לבנון במטרה להגיע לגבול הישראלי, פתחו כוחותינו במירוץ לכיוון צפון, ע"מ להתייצב על הגבול, ואף לעבור לצד השני. כוחות המילואים גויסו מבעוד מועד.
http://www.youtube.com/watch?v=lYdi9QNA2jQ
אני אחרי גיחת תקיפה בביירות, תקפנו שם את תחנת הכח, ועשינו חושך למקומיים, שיבינו שהמלחמה היא בשטח שלהם, בזוית הפה עולה חיוך קטן כשאני נזכר בכינוי שלי בטייסת – Blackout.
נכנסים לתדריך מסודר ראשון – מפקד הטייסת אומר שטייסת 108 היא בשלב זה חלק ממאמץ של חיל האוויר להשלטת עליונות אווירית בשמי המערכה – תפקידנו: כניסת לקרבות אוויר יזומים עם מטוסי האוייב, ותקיפת שדות התעופה שלו. אחותנו הדו מושבית לכנף תתקוף את סוללות טילי הנ"מ שלו. ביציאה מהתדריך אני מעיף מבט בלוח האיושים, והמבט קופא על המשימה שלי – אני משפשף את העיניים אבל שום דבר לא משתנה – עדיין כתוב שם שאני מוביל זוג לפטרול אלים בשמי החרמון. אני?? מוביל זוג במלחמה?? כבר??? הרי אני חדש בטייסת והוסמכתי כמוביל זוג רק לפני פחות מחודש, מה הם חושבים שם בהנהלה? אבל כנראה זהו חלק מגלגל הצדק הטייסתי, ומישהו החליט שהגיע תורי. רווח לי מאוד שראיתי שמס' 2 שלי הוא עמית, אחד טייסים הוותיקים בטייסת, ומוביל רביעייה מנוסה. החלטתי ביני לבין עצמי שהכל יהיה בסדר. נשימה עמוקה, ואני הולך להכין תדריך, מבט חטוף במפה והתצ"אות מראה שהאיזור שורץ סוללות טילים ונ"מ קני…
1330, אני ועמית חגורים במטוסים, 20 דקות להמראה. בדיקת קשר זריזה מול המגדל והבקר, ומקבל אישור להניע. אני מורה למכונאים בסיבוב אצבע שאני עומד להניע, המכונאי זוקף את בהונו, ומראה לי הפינים שהוריד מהמטוס, אני לוחץ על מתג ההנעה. הרעם העמום המוכר מתחיל להשמע, מתגבר והופך לשריקה אימתנית. אני סוגר את החופה ובבת אחת הכל נהייה שקט – גם רעש וגם החששות. עכשיו אני מרוכז במשימה: לדפוק כמה שיותר מטוסי אוייב. כיול ולחיצה על המתגים הדרושים, ואני מדווח שאני מתחיל להתגלגל – קולו של עמית המאשר בקשר מפיג מעט את תחושת הבדידות.
המטוס מתגלגל אל עמדת ההמתנה, אך לפני שאנחנו מספיקים להתיישר מסודר… "זנק! זנק! זנק!" נשמע קולו של הבקר, "רבעיית מיג 21 ומיג 23 מאיימים על מטוסי רעם שתוקפים בדמשק" – עלייה חפוזה למסלול, מכת מבער בגב, המטוס רץ וממריא. מבט לאחור מראה לי שעמית אחרי ומתיישב במבנה. "כיוון 040 90 מייל, אני לוקח אתכם מסביב לSA6 בדמשק" ., יש על מי לסמוך שם בבקרה. אחרי ריצה קצרה, הבקר עולה שוב, ומודיע שהרעמים תקפו, מגינים על עצמם ואף התחילו לעשות שמות במיגים. "ממזרים" אני חושב לעצמי. וחוזר לנתיב הפטרול. החרמון נראה מדהים מהגובה הזה.
"צפע מאוורסט" שוב הבקר עולה מולי, ומכוון אותי לארמדה של מסוקי MI-8 שטסה זוגות זוגות מביירות לדמשק. "ממש כמו בתיבת נח" אני חושב, "רק שלתיבה הם לא יגיעו". אני לוקח כיוון, ולא מקבל קליטה במכ"מ, מדווח בקשר, ושמח לראות שעמית נעל על אחד מהם ואני מקבל אותו בDATA LINK. אני לוקח כיוון לפי הנעילה של עמית ושומע את הבקר סופר לי לאחור את מספר המיילים שנשארו עד למפגש. העין צדה זוג מסוקים על האף גובה נמוך. "2 אני לוקח אותם, אתה בחיפוי" אני מודיע, וצולל למטה בחריפות. כמה שניות אני בטווח טילים, זווית מאוד תלולה, משגר וחולף מעל המסוק והטיל – "2 לא מזהה אם פגעתי", "שלילי פגיעה" 2 מודיע, "לך על שניהם" אני אומר לו, ומושך בחריפות למעלה בלופ מעל כולם לחיפוי. בשיא הלולאה, אני רואה פטריית אש מרוחה על הקרקע, וטיל נכנס במסוק נוסף. קריאת השמחה של עמית לא מאחרת לבוא "2 מסוקים ברצפה".
הבקר מכוון אותנו לזוג נוסף, הפעם מזהים במכ"מ ויוצרים קשר עין במהירות. הפעם אנחנו רצים בגובה נמוך – , בום בום, נ"מ קני יורה עלינו, מהגובה הזה זה נראה מפחיד, אבל מתמקדים במשימה… אני מזהה אותם, עין הטיל נעולה על המסוק, משגר ו… מפספס, הטיל נכנס בצלע הר. "לעזאזל" אני חושב לעצמי ," מה לא בסדר?" , המסוק מדלג מעל ההר, מה שנותן לי מבט של הבטן שלו על רקע השמיים (דבר נדיר כשמדובר במטוס קרב מול מסוק), אני מנצל את הרגע ומשגר פנתר נוסף שמפצפץ את המסוק לרסיסים. 2 משגר על השני ומוריד את המסך על הזוג הזה. ברגע זה מגיעים בזים לאיזור ומתחילים לעשות שמות במסוקים. "הלו, זה הטרף שלנו" אני רוצה לצעוק, אבל אין זמן להתעצבן, הדלק קצר והמטוסים מרובים…
זוג מסוקים נוסף מסיים את חייו כמו שני קודמיו, כשהבקר מודיע על זוג מיג 25 באיזור, ונותן לנו כיוון. "ממזר הבקר" אני ממלמל, "מכניס אותנו ישר לזנב של המיגים", אבל שוב הבזים מגיעים וגונבים את ההצגה. "בני ז…" אני שואג בקוקפיט, אבל האכזבה היא קצרה, "כיוון מזרח 32 מייל, זוג מיג 21 למפגש!" הבקר מודיע, ואנחנו לא מחכים שנייה, המבערים נפתחים למלוא העוצמה, אנחנו בגובה 11000 רגל ומזהים זוג מיגים מתייחסים אלינו. תוך כדי שהבידונים עפים לכל הרוחות,אני שומע את עמית מודיע "סוחוי 27 ב30 מייל", בלי להבין את המשמעות אני מורה "ממשיכים למפגש". המיגים מתפצלים, אני לוקח את המוביל, ומורה לעמית להיות עלי בחיפוי ולשים עין על המיג השני. חולפים ונכנסים לקרב פניות עם המיג תוך כדי צלילה ספירלית, הG גבוהה, קשה לנשום, קשה לעקוב אחריו. אני מגיע ליתרון, ונזכר באמרה ישנה שאומרת "לפני שאתה יורה, שים לב שאין לך אף אחד על השש", מבט זריז אחורה, נקי, רק עמית שם, מבט חוזר קדימה, והלב מחסיר פעימה, המיג לא שם! מבט נוסף אחורה מגלה את המיג שם, הוא עשה לי תרגיל תן לו לחלוף! שובל לבן יוצא מתחת לכנף שלו "אחד משגרים עליך" אני שומע את עמית, אני שובר לתוך הטיל, מוציא נורים כמו משוגע, סוגר את המבער, ומתפלל – הטיל מפספס, ותוך כדי שהוא חולף אותי, אני שומע את עמית מודיע "המיג שישב עליך הופל" – איזה תענוג לעשות עם האיש הזה עסקים.
אין זמן להרהורים, המיג השני איפה שהוא שם, סורקים מסביב, ולא רואים אותו, הכל נראה נקי. "צפע מאוורסט, נתק מגע, סוחוי 27 ממזרח 20 בדרך אליך" – רק עכשיו הבנתי, המיגים היו רק הסחה עבור הסוחוי, אם לא היה בקר, המפגש עם המיגים היה יכול לעלות לנו ביוקר – טוב נתחקר אח"כ, "צפע גובה נמוך, פלפל מלא, לנתק מגע" אני מורה, ואנחנו יוצאים מערבה. לאחר כדקה, הבקר מודיע שהסוחוי פנו הבייתה, וגם כעת הוא מזהה את המיג השני שאף הוא לוקח כיוון לדמשק – בקשה שלי לזנב בו נתקלת בסירוב מצד הבקר, ובצדק – אנחנו הרבה זמן בשטח, הסורים מודעים לנוכחותינו, ומכינים לנו מארבים.
מטפסים לגובה, אני מסתכל על הדלק, עוד 1000 ליברות לבינגו, המצב אצל עמית קצת יותר טוב. אני מודיע לבקר שאני לוקח כיוון הבייתה, אך לא איש כמו הבקר שלנו יפספס הזדמנות ליירט. אנחנו מוכוונים למסוק MI-8 נוסף, 2 מזהה ראשון, ואני מאשר לו להפיל את המסוק. האישור שלי הופך לעובדה אפופה בלהבות תוך שנייה.
זהו ,מספיק, הדלק נמוך וחייבים לחזור הבייתה, מגיעים חזרה לבסיס, אחרי כשעה ועשר דקות אינטנסיביות באוויר. על גילגול הנצחון המסורתי מעל הטייסת ויתרנו מפאת חוסר הדלק, לא נורא הכנפיים הריקות מטילים יעשו את החמשים שמחים מאוד גם כך.
הסעה לדת"ק וכיבוי, כולי מזיע, אבל שמח שהצלחתי להחזיר את המבנה הביתה בשלום עם שלל נכבד. יורד בסולם, ופוגש את עמית ליד המטוס שלו. אחרי לחיצות ידיים וחיבוקים מהמכונאים, נכנסים לתחקיר. הסתבר שלא הדלקתי קירור א"א, ולכן חלק מהטילים שלי פספסו, בעיקר בגובה נמוך על רקע האדמה. תפסתי את הראש, ומפקד הטייסת בפנים חמורות סבר נזף בי. אך לאחר שנייה, המבט חמור הסבר הפך לחיוך, והשבחים על ההפלות לא איחרו לבוא, מסתבר שהפלנו חלק גדול מהקומנדו הסורי שהיה במסוקים, והנחתנו עליו מכה קשה. המיג 21 שהופל זיכה את עמית בטפיחות עזות על השכם ממני ומהמפקד – היה זה ה מיג הראשון שהופל ע"י הטייסת במלחמה הזו.
בחדר המבצעים, על מסך המחשב, כבר הוזנה המשימה הבאה שלי. אחרי המשימה הזו, יש לי הרגשה שאני מוכן להכל…