החורף בפתח וכבר קריר ברמת דוד. זה נכון במיוחד בחמש בבוקר, ועוד יותר כשרוחות המלחמה מנשבות באזור. בתוך הדת"ק, הרוח (הפיזית, לפחות) חלשה יותר ואני משאיר את חופת המטוס הדומם פתוחה.

בתדרוך טייסתי אתמול בערב הועבר לנו כי על פי החלטת הממשלה צה"ל עומד לפתוח במבצע "גל עומד", שמטרתו השמדת מאגרי הנשק הסוריים המצויים בסכנת זליגה לידי ארגוני טרור. הבעייתיות, הסביר הקמ"ן, אינה נובעת רק מהשתלטות עויינת של טרוריסטים על המאגרים, אלא אף ממאמץ פעיל של הממשל הסורי להעביר חלק מנשק זה אל מחוץ לסוריה למקומות מסתור וגרוע מכך – לחיזבאללה. לא ניתן לסבול מצב זה.

בנוסף לסוגיה בוערת זו, קיים איום מתמשך מצד הצבא הסורי שלאחרונה החל לקדם כוחותיו לכיוון הגבול עם ישראל, לכאורה כחלק מהלחימה במורדים. זאת ועוד, במסגרת שיתוף הפעולה בין חיזבאללה לצבא הסורי, כוחות סוריים החלו להפרס בלבנון עצמה לטובת שליטה על דרכי האספקה לסוריה מחד וחסימת אספקה למורדים מאידך.

לנוכח איומים אלו צה"ל עומד בפתחו של מבצע רחב היקף. חיל האוויר הועמד בכוננות והטמיע זה מכבר את פקודות המבצע. רוב החטיבות הקרקעיות הסדירות רוכזו בשבוע האחרון בגבול הצפוני כהכנה למתקפה, מהגולן במזרח ועד לראש הנקרה במערב. בשלב זה הוחלט שלא לגייס מילואים על מנת שלא ללבות את המתיחות עוד יותר, אך במידה והמערכה תדרוש זאת אין ספק שגם זה יקרה.

מכיוון שהמתיחות נמשכת מזה זמן רב והכוח הקרקעי שרוכז בצפון כה גדול, הממשל הסורי בוודאי ער לכוונותינו ואין לאיש אשליה שהוא יופתע. הצבא הסורי נחלש משמעותית משנתיים של מלחמת אזרחים והוא יוכל להפנות למערכה עם ישראל מספר מועט של יחסית של חטיבות, בסד"כ שגודלו נופל במעט מהכוח הישראלי. זהו שיפור משמעותי מהמצב המסורתי שבו לצבא הסורי יש עדיפות בכמות, אך איש אינו מצפה למבצע קל של "זבנג וגמרנו". גם חיל האוויר הסורי נשחק אך רוב טייסותיו עדיין פעילות ואין לזלזל בכוחו. ביכולתו לתקוף את כוחותינו בחזית ואף בתוך ישראל אם לא נעמוד על המשמר. מבחינתינו, האיום הגדול היה ונשאר הנ"מ הסורי, שבו קיימת עדיפות במספר הכלים ביחס של כמעט 4 ל – 1 לעומת הנ"מ הישראלי. תותחים בקליבר גדול, טילים משודרגים ואף חדישים, סוללות נייחות וניידות (שאותן קשה מכל לאתר) עומדות בכוננות עליונה. להק מודיעין יצטרך לעבוד קשה כדי לאתר את כל הסוללות על מנת שנוכל להשמידן בפתח המערכה.

כל זאת, כאמור, סופר לנו אתמול בערב. בגמר התדרוך הטייסתי פניתי ללוח הטיסות כדי לראות מה תהיה הגיחה הראשונה שלי במלחמה. זיהיתי מייד את שמי בראש הלוח, במקום השמור תמיד לכוננות היירוט. שובצתי כמוביל זוג בכוננות מיידית עם שגיא, מפקד הטייסת, כמספר 2 שלי. מבנה "פחמן". אני כבר ותיק בטייסת, מוביל בכיר ומנוסה, ואני יכול להבין את השיבוץ למשימה ההגנתית החשובה הזאת. יחד עם זאת בהחלט יתכן שאני אעביר את השעות הראשונות של המלחמה ישוב בקוקפיט בדת"ק ללא דקת טיסה אחת. מה אם חיל האוויר הסורי לא יפעל כנגדנו כלל, או שמטוסיו לא יגיעו לקו הגבול? המעניין הוא ששגיא בוודאי מודע לכך, והוא היה יכול לבחור לטוס בכל טיסה אחרת. אולי הוא יודע משהו שאסור לו לספר…

בימים כתיקונם אנחנו תופסים כוננות יירוט שגרתית שמשמעותה היא הטייסים הכוננים צריכים להמצא בטייסת, לבושים בסרבל ומוכנים לזנק למטוסים. בעקבות המבצע שמתחיל בשעה 05:00, הטייסת תתפוס כוננות מיידית החל מחצות. כלומר, הטייסים יושבים קשורים בקוקפיט, במטוס כבוי, ומוכנים לזנק. בין חצות ל 05:00 עמית הסמ"ט וירון יתפסו כוננות במטוסים. הבנתי מייד שבמבצעים לא לוקחים שום סיכון גם בלילה שלפני – ביחד עם שגיא ואיתי, מדובר בטייסים המנוסים ביותר בטייסת. ואם לי יש חשש מחוסר פעילות, הם בטח מבואסים פי כמה שהם הולכים לפספס את השעות הראשונות של המלחמה – לאחר שהם יירדו מהמטוסים, כנראה בלא הזנקות, יכריחו אותם לישון לקראת התקיפות של אחרי הצהריים. ומי יזכה בהפלה הראשונה של המלחמה, אם תהיה כזאת? הפלה ראשונה לאחר עשורים ללא הפלות בחיל האוויר! מחשבה כזו בוודאי חולפת במוחו של כל טייס שהטיסה הקרבית בדמו, וכאן בטייסת, מדובר בכולם.

הלכתי לישון על מזרון במועדון, כמו לא מעט אחרים מאנשים הטייסת. התעוררתי בארבע וחצי, דקה לפני שהשעון המעורר צפצף. בחוץ חושך, אך רחש חריג כבר נשמע בחוץ – צוותי קרקע מכינים מטוסים לגיחות ומבצעים בדיקות אחרונות. ללא ספק הייתי מעדיף להיות באחד ממטסי התקיפה הראשונים שממריאים בחמש, כך לפחות הייתה לי מטרה אמיתית – אבל, אין טעם להרהר בכך עוד. אני שוטף פנים והולך לחדר צב"ה. שגיא כבר שם ואנחנו מתארגנים. כעבור דקות אנחנו יוצאים ממבנה הטייסת לאוויר העמק הקריר. מסביב המולה. אנחנו חולפים על פני הדת"קים עד שמגיעים למטוסים שלנו – למרות החושך אני מזהה את ברק 394 ללא בעיה, עם טילי הפנתר והמחט המבצעיים המעטרים את כנפיו. שגיא פונה למטוס שבדת"ק הסמוך אלי.

עמית וירון מטפסים החוצה מהקוקפיטים ולא נראים עצובים במיוחד. "אני מקווה שהבאת ספר טוב", ירון מפטיר לכיווני בחיוך בעודו יורד בסולם. -"תכין מקום בלוח ההפלות בשבילי לפני שאתה עף לישון", אני לא נשאר חייב.

אנחנו נקשרים במטוסים בסיוע צוות הקרקע. עכשיו הכל מוכן. מתח הקיר מזין את המטוס ומאפשר את פעולת מכשירי הקשר. אני מבצע בדיקה מול הבקר, "אוורסט" – הכל שקט בינתיים. השעה חמש בדיוק. שגיא ואני מקשקשים קצת בתדר הטיסה, מעבירים את הדקות. הוא יושב בדת"ק שמולי, שנינו עם חופות פתוחות, ואם לא היה אכפת לנו לצעוק קצת כנראה שהיינו יכולים לדבר גם ללא קשר. מדי פעם אני מביט בקוקפיט סביבי כדי לוודא שלא שכחתי דבר. בשדרוג האחרון ל"ברק 2020" נוספו לנו כמה מערכות נחמדות, שאחת מהן מאפשרת להקליט בכל עת את מצלמת הקסדה הצמודה לתק"ע. אני אומר לעצמי שתמיד אפשר למחוק את הקובץ אם לא ייצא דבר מהכוננות הזאת (כפי שאני אכן מצפה), ומפעיל את ההקלטה. בינתיים הדקות חולפות לאיטן. שעון הגיבוי האנלוגי הקבור בצד ימין למטה מראה חמש ורבע, כשהבקר עולה מולי.

"פחמן, אוורסט…"

00:07 – הזנקה לעבר מבנה מיג 21 בגולן 05:14 – המראה 07:28 – הגעה לאזור, המיגים הופלו על ידי כוחות אחרים טרם הגעת המבנה. ביצוע סריקות נוספות 11:50 – יירוט זוג סוחוי 22 התוקף את כוחותינו בראש הנקרה 13:30 – הפלת הסוחויים 15:22 – יירוט זוג מסוקי מי 24 התוקף את כוחותינו בגולן 17:35 – הגעה לאזור ונסיון להפלת המסוקים, שלבסוף מופלים ע"י כוחות קרקע. המשך סריקות 20:44 – זיהוי מבנה מסוקים נוסף והפלתם 22:30 – חציה קרה

 

 

 

 

 

 

 

תחקיר:
כוננות יירוט בתחילת המערכה

מבנה: 1. איתי 2. שגיא
זמן טיסה: 50 דקות
כשירויות: ללא
פגיעות והפלות: 1. שני מסוק מי-24, חצי הפלה סוחוי 22 (משותף עם משחתת) 2. סוחוי 22
אבידות כוחותינו:נזק למנוע של 1 בנחיתה

תקציר:
תפיסת כוננות מהמטוסים בדתקים. הזנקה של אוורסט למטוסי מיג 21 בסמוך לכינרת. בהגעה למיקום לא מצאנו אותם – בתחקיר התברר שכבר הופלו. המתנו מעל ראש פינה להכוונות נוספות.
אוורסט הכווין לזוג סוחוי 22 שתקפו את כוחותינו בגזרת ראש הנקרה. לקחנו כיוון והפלנו אותם בחלוקת מטרות ביננו, כאשר חצי הפלה נתרמת ע"י משחתת ה AEGIS (טיל SM-2).
בהמשך אוורסט מכווין לזוג מסוקים בגולן שתוקפים את כוחותינו. 1 צולל לתקיפה ו-2 בחיפוי. הטיל של 1 מחטיא והוא מנחה את 2 להכנס, אך 2 מאבד קשר עין עקב בעיות טראק. המסוקים מופלים באש קרקעית.
מבנה נוסף של רביעיית מי 24 מגיע לגזרה כעבר כדקה. 1 נכנס ומפיל זוג בטילים ביעף בודד, כאשר 2 בחיפוי (עדיין עם בעיות טראק). שני המסוקים הנותרים מופלים באש קרקעית.
לקיחת כיוון לרמת דוד. ליד הבית אוורסט מכווין למטרות בסוריה שפונות לשטחינו, אך בהמשך הן הסתובבו לדמשק אז אנחנו חוזרים הבייתה.
בנחיתה 1 משפשף צנ"פ בבלימה אווירודינמית.

מסקנות אישיות
1. איתי
-הובלה ומודעות מצבית טובים
-שפשף צנ"פ בנחיתה עקב משיכה מוגזת לבלימה אווירודינמית

2. שגיא
-חיפוי מצוין על המוביל
-לטפל בבעיות טראק

רמי (בקר)
-יש להיות החלטי בהכוונות
-ערנות לכך שהעלמות מטרות אינה בהכרח מעידה כי הן לא קיימות יותר, אלא יתכן שיצאו מכיסוי
-להקפיד לדווח גם גובה ומהירות המטרות

עמית (בקר)
-ביצוע יפה

בזיונות:
1. איתי
-שפשף צנ"פ בנחיתה עקב משיכה מוגזמת לביצוע בלימה אווירודינמית

מסקנות כלליות:
1. תיאום טוב בתוך המבנה הביא לתוצאות יפות
2. הגדודים מייצרים אש יעילה כנגד מסוקים
3. אין לשגר טילים כנגד מסוקים בקצה טווח הרכישה עקב חתימת החום הנמוכה, יש להמתין מספר שניות. נכון במיוחד לגבי מחטים.
4. לנוהל טייסתי: כניסה למטוסים בעת קבלת חלון scramble ובחירה ב RAMP מביאה לכך שהמוביל מתחיל עם מטוס מונע. לאור זאת יש לתפוס כוננות מהמטוסים (מיידי) באופן הבא: הצטרפות לטיסת ה alert דרך ה ATO, שינוי זמן ההמראה לנוכחי + 15 דקות, כניסה לקוקפיטים עם takeoff ו ramp. עפ"י החלטה – הרמת מפסקים מראש או לא. הזנקה ע"י בקר. לבחינה – הזנקה ע"י בקר ממוחשב (פקודת engage) תוך האזנה לקשר הגיבוי וחשמל מהמצבר.
5. זמן מהזנקה עד המראה (מטוס קר בדת"ק ללא הרמת מפסקים מראש) – 5:20. הנוהל עובד מצוין.
6. זהו תחילת הקמפיין וניתן לצפות להגדלת הפעילות בשעות הקרובות, יש להמשיך במתקפה!

http://www.youtube.com/watch?v=f0FWMpWRxzc

הסרט מצולם מנקודת המבט שלי כמוביל מבנה גרניט וניתן לשמוע את כלל המבנים והבקר על התדר הכללי.
11:37 – חציית קו, 15:39 – יעף קלע, 20:26 – חציה קרה, 33:27 – קא"ז ראשון 37:23 – קא"ז שני, 40:55 – קא"ז שלישי, 52:24 הקפה לנחיתה

לחץ להקלטת ACMI של הגיחה.

טייסת 101 ואנחנו הוצאנו לפועל אימון משותף. הכוונה הייתה  להכיר, לשתף וללמוד על ידי חשיפה לאופן עבודה שונה ממה שכל טייסת רגילה. כל טייסת השתמשה במטוס שונה (ברק חדמ"ש ודומ"ש) ובחימוש אחר, כפי שנהוג אצלה. התדריכים והתחקירים בוצעו במשותף, והחשיפה לשיטות שונות ממה שאנחנו מכירים הייתה מעניינת ומלמדת. אנחנו שמחים שהאימון יצא לפועל ובהצלחה.

מטרת המשימה הייתה תקיפת מטווח 409 הסמוך לים המלח. המטווח היה מוגן באמצעות סוללות SA-2 ו SA-3 מסומלצות כמטווח אלקטרוני (מכ"מי הנחיה ללא טילים) ותותחי נ"מ. על כן, נדרש היה קודם כל להשמיד את ההגנות. זה נעשה על ידי שני מבנים מ 108 בהדרגה – ראשית השמדת המכ"מים בוצעה ממרחק על ידי הטלת קלע מגובה נמוך של פצצות ברד כבד (JDAM) – מבנה גרניט (הסרט מנקודת המבט שלי כמוביל גרניט). לאחר מכן נכנס זוג שני, מבנה עופרת, בגובה גבוה והשמיד ביעף בודד את התותחים על ידי הטלות מרובות של ברד כבד מכל מטוס. לבסוף, נכנסה רביעיה מטייסת 101, מבנה פטיש, במטוסי ברק דו מושביים והטילה פצצות זרעית (לייזר) על המבנים במטווח. בנוסף, מבני גרניט ועופרת התאמנו בקרב אוויר זוגות לאחר חזרתם מהמטווח.

התיאום בין המבנים בוצע על ידי שימוש בתדר אופרציה משותף (בנוסף לתדר פנימי של כל מבנה) ובסיוע חשוב של בקר – "אוורסט" בקשר.

המשימה הושלמה בהצלחה על פי התכנון. כל המטרות הושמדו.

להלן הפירוט התדריכים שהשתמשנו בהם בפועל, התחקירים ותיעוד מהמשימה.

תדריך כלל המבנים

משימה :
ראשי – גיחה להשלמת כשירויות א"ק בטייסת – מרמ"ט וחתף ותרגול שיתוף פעולה עם טייסות אחרות.

כוחות ומשימות :
מבנה גרניט , ט'108 – תקיפת קלע על מטרות במטווח 409 בכדי לאפשר כניסה למבנים האחרים.
איוש :
1. איתי
2. רמי

תצורה :
X 2 ברד"כ 82
X 2 בידוני כנף
X 1 מחט אימונים

ראשי – תקיפת קלע על מטרות במטווח 409 – הכנה וניקוי השטח לטובת מרמ"ט של מבנים עופרת ופטיש

מבנה עופרת, ט'108 – תקיפת מרמ"ט ברד"כ על מטווח 409
איוש :
1. עידן
2. עמית
תצורה :
X 2 ברד"כ 82
X 1 בדג"ח
X1 פנתר אימונים

ראשי – תקיפה במרמ"ט על המטווח על רכבים באזור מטווח 409.

מבנה פטיש, ט'101  – תקיפה בזרעית על מטווח 409
איוש :
1. שימי
2. מיכה
3. רוני
4. אלון
תצורה
X 4 זרעית 82
X 1 בדג"ח
X1 פנתר אימונים
ראשי – תקיפה בזרעית על מטווח 409

בקר: שגיא (ט'108)

איומים :
1. סוללות טק"א – SA2 וSA3 – סוללות אלו נטולות טילים – ולכן ישנם חוקי הפלה : חיווי נעילה מסוללת טק"א של יותר מחצי דקה דינו הפלה, שימו לב!
2. תותחי נ"מ ZPU-2 במטווח

 

תחקירים

תחקיר מבנה גרניט

תקיפת קלע של מכ"מי טק"א במטווח 409 כהכנה לתקיפות עופרת ופטיש

מבנה: 1. איתי 2. רמי
זמן טיסה: 78 דקות
כשירויות: קלע וקא"ז למבנה
פגיעות והפלות: 1. מכ"מ SA-2 2, תותח נ"מ סמוך 2. מכ"מ SA-3
אבידות כוחותינו: ללא

תקציר:
המראה מרמת דוד ושיוט דרומה. חציה מעל ים המלח.
ביצוע יעף קלע על המכ"מים. שחרור ממרחק 7 מייל ללא ציוץ מהסוללות.
יציאה צפונה ושיוט הבייתה.
מעל הבית קא"ז עם עופרת – בוצעו 3 קרבות, כאשר אנחנו בחסרון מוגבלים ל 6 ג'י.
נחיתות תקינות.

מסקנות אישיות:
1. איתי
-בקא"ז הראשון הפך למס' 2 במקום למטרה המיועדת – יש לשמור קשר רציף ב merge עם המטרה המיועדת.

2. רמי
-פתח מרחק גדול מדי מהמוביל בפולניה: 5-6 מייל במקום 3.
-יש לחלוף מטרה מהצד החיצוני של הפולניה ולא מבפנים לטובת קשר עין.

בזיונות:
ללא

מסקנות כלליות:
1.קא"ז שבו צד אחד בחסרון יכול ללמוד ולהקל על פיתוח טקטיקה עבור הצד שביתרון.
2. פתיחת מרחק גדול מדי בין חברי המבנה בפולניה מביאה לחסרון מיידי אחרי החליפה – עד שמגיעים למטרה המוצלבת, מופלים. יש לשאוף ל-3 מייל הפרדה (מעגל פנימי ב HSD בסקלה הנמוכה).

 

תחקיר מבנה עופרת

מבנה :
1. עידן
2. עמית

זמן טיסה :
78דקות

פגיעות והפלות :
1. 2תותחי נ"מ, 3הפלות אימון בקא"ז
2. 2תותחי נ"מ

כשירויות :
קא"ז ומרמ"ט למבנה.

תצורה :
1 בדג"ח
1 פנתר אימונים
2 פצצות ברד"כ 82

תקציר :
המראה מרמת-דוד וטיסה דרומה למטווח 409, המתנה בשטח ישראל לפני חציה לש"א מדומה, כניסה בהודעת רשאי של גרניט ושל אוורסט.
יעפים תקינים ויציאה חזרה צפונה.
ביצוע קא"ז מעל הבית בהצעתו של גרניט1.
נחיתה ללא חריגים.

קרבות :
מבנה גרניט בחסרון תמרוני עקב בידוני כנף שלא מאפשרים לו תמרון מעל 6G
קרב ראשון :
מסתיים מהר, עקב ביצוע "פולניה" מבולגנת של הזוג מגרניט, ניצול יפה של המצב ע"י מבנה עופרת – והפלה מהירה של 1.
קרב שני :
מבנה גרניט פותח פולניה רחבה מדי, אנחנו משנים תכנון, כל אחד הולך על המטרה המקורית שלו בכדי לא להיכנס לחסרון בתוך הפולניה של גנריט.
הפלה מהירה.
קרב שלישי
שוב פתיחה רחבה של גרניט, עידן ועמית הולכים בבנ"ז על רמי, בפועל היה זה טעות כי לאיתי היו חסרות 2-3שניות להפלה של אחד מחברי מבנה עופרת.
אין להזניח מטוס יריב – כל מטוס חייב התייחסות.

מסקנות אישיות :
עידן :
1. לא לדווח כל דבר – יש לזכור כי 2 צמוד למוביל ועושה כמוהו.
עמית:
1. לנסות לשבת יותר בצד, על מנת להקל על המוביל לזהותו שמעיף מבט.

מסקנות כלליות :
1. עבודה מול בקר תורמת, עוזרת ומעניינת, כן יירבו!
2. מומלץ ונכון להפסיק קא"ז ברגע שאחד מהמבנה מופל – אין צורך להמשיך לבנ"ז, חבל על הדלק.
3. שת"פ –
העבודה מול מבנה נוסף בליווי בקר היא חשובה,תורמת ומלמדת ואני מציע לבצע שת"פים נוספים.

בזיונות :
ללא

תחקיר מבנה פטיש

​1. שימי
2. מיכה
3. רוני
4. אלון

כולם חמושים בארבע פצצות GBU12.

משימתנו עפ"י התדריך הייתה להגיע לIP ולחכות למבנה השני של טייסת 108 (מבנה עופרת) שיסיימו את יעף התקיפה שלהם וייצאו מאזור המטרות. במידה והם עדיין לא יצאו, היינו אמורים לחזור לנ.צ קודמת ולהמתין עד שהם יצאו.
​ ​
מאחר והגענו בדיוק בזמן שהמבנה של 108 יצא, פנינו מזרחה לכיוון המטרות וכל מטוס במבנה נעל את המטרה שלו.

בשלב הזה פתחנו ביעף זרעית אבל איבדנו את המקומות במבנה, ולכן רק מספר 3 ומספר 1 שחררו ביעף הראשון והחלו ביציאה דרומה. מאותו רגע כל אחד נכנס עוד פעמיים לעבר המטרות וכל המטרות הושמדו.

הודענו על יציאה וחזרנו לנחיתה בבסיס חצור.
 

נקודות להתייחסות:

א. מספר 1 במבנה
​
סבל מבעיות טכניות בהן הוא נזרק מהסימולטור 3 פעמים לפני התקיפה, כשהוא חזר היו לו בעיות עם הערוצים בקשר והוא איבד את המבנה. מספר 4
​ ​
החליף אותו בהובלה עפ"י בקשתו.
​
כאשר ​מספר 1 חזר לטיסה לא היה ברור כבר מי מוביל והמבנה כולו התפזר עם היעף הראשון.

ב. בזמן התקיפה שני מטוסים חרגו מעבר לגבול לכיוון ירדן ולא שמו לב עד שלא קיבלו התראה מהבקר.

מסקנות:

א. יש להתאמן על טיסת מבנה ברביעייה וחלוקת מטרות. זוג ראשון תוקף בזמן שזוג שני ממתין מעמדת חיפוי ומתחלפים עם תום היעף הראשון עד להשמדת כל המטרות.

ב. יש להגדיר את חלוקת התפקידים במבנה במקרה שמוביל המבנה יוצא מסיבה כלשהי, מספר 3 ייקח את ההובלה עד תום המשימה. אם מספר 1 יצליח לחזור בזמן למשימה הוא ייקח את תפקיד הובלת האלמנט. מספר 3 יישאר כמוביל הרביעייה​ – כדאי שבמשימות הבאות יהיו קווים מוסמנים של גבולות הארץ לטעינה לDTC, כך נוכל לשמור טוב יותר על המודעות המצבית שלנו.

תמונות

מבנה גרניט

לפני המראה, ברקע מבנה עופרת

טיסה מנהלתית דרומה

חציית קו וטיסה בגובה נמןך

הקלע

יציאה מהמטרה

קא"זים

 

מבנה עופרת

התקיפה

במהלך הקא"ז הראשון

מבנה פטיש

במהלך התקיפה

לאחר נחיתה

תודה ל 101 על השת"פ המעניין – כן ירבו שת"פים כאלו בקהילתנו!

הצצה לכל שלבי ביצוע משימה בטייסת 108, משלב התכנון ועד התחקיר בסוף המשימה.

הפעם הופקדתי אני על תכנון המשימה, תקיפת אוויר-קרקע משולבת על שדה תעופה באמ"ט.
שישה טייסים התייצבו למשימה וחולקו לשני מבנים : גרניט ופורצלן.

מבנה גרניט – תקיפת חתף על סוללות טק"א במטווח 611
איוש :
1. איתי
2. אורי
3. שגיא
4. רמי
תצורה :
X 2 פצצת MK87
X 1 בדג"ח
X 1 מחט אימונים

ראשי – תקיפת חתף על סוללות טק"א במטווח וניקוי איומים באזור המטווח על מנת לאפשר כניסה נקייה של מבנה פורצלן לתקיפה.
משני – לאחר יציאה של פורצלן רשאים לבצע קא"ז באזור דביר – בהחלטת ובתדרוך מוביל בלבד.
נתיב הטיסה – מבנה גרניט:

 

איתי, מוביל המבנה מחליט לסטות מעט מהתכנון המקורי, הוא מעונין לבצע שני יעפי חתף, הראשון יבש ושני רטוב זאת מכוון שיעף חתף הינו מסובך יחסית ודורש תרגול וחדות לפני ביצוע.
לכן, מוותר איתי על ביצוע הקא"ז ומשנה את התצורה, במקום בדג"ח אחד הוא יקח שני בידוני כנף.

מבנה פורצלן – תקיפת מרמ"ט ברד"כ על מטווח 611
איוש :
1. יוגב
2. עידן
תצורה :
X 4 ברד"כ 82
X 1 בדג"ח
X1 מחט אימונים

ראשי – תקיפה במרמ"ט על המטווח לאחר קבלת אישור ממבנה גרניט
משני – ביצוע קא"ב באוזר "ברעם" – בהחלטת ובתדרוך מוביל בלבד.
נתיב הטיסה – מבנה פורצלן :

 

יוגב מחליט לבצע קא"ב מיד לאחר התקיפה באזור המיועד לכך, אזור "דביר" הנמצא בדרום הארץ בסמוך למטווח.
חלוקת המטרות יוגב המוביל, ישליך את פצצותיו על ארבעה שלדי מסוק אנפה ואני אשליך את הפצצות על ארבעה שלדי מטוס עיט.

 

 

נכנסים לתאים ומניעים במהלך ההנעה חולפים על פנינו מטוסים ממבנים אחרים, כל אחד בדרך למשימותיו השונות.

http://youtube.com/watch?v=p2cIRTizr5A

מסיימים להניע,אישור מהמגדל ומצוות הקרקע ומתחילים להתגלגל, על תדר המגדל כבר שומעים את "גרניט" מתכוננים להמראה שלהם.

 

 

תורינו הגיע, מתיישרים על המסלול – פלפל

http://youtube.com/watch?v=Vfk7_CBEjlc

טיפוס איטי וחסכוני עד לגובה עבודה שהוגדר – 30,000רגל, טיסה איטית עד לחצייה, החושים מתחדדים צריך לוודא שהכל במקום המפסקים במצב הנכון, לא לשכוח שום דבר.

http://youtube.com/watch?v=PMpTKu10Oec

ממתינים לביצוע יעפי החתף של מבנה "גרניט" ואישור שלנו להיכנס לאזור שכעת כבר נקי מאיומים.

http://youtube.com/watch?v=k_dL_4vezfM

1 יוצא, 2 יוצא, 3 יוצא, 4 לא שחרר, בהמשך יתבררו הנסיבות.
יוגב מודיע כניסה שלנו ליעף המרמ"ט, האזור אמור להיות נקי מאיומים ואנחנו חופשיים להתקרב ולהשליך את הפצצות זו אחר זו.

http://youtube.com/watch?v=Lpl9dRjM7aw

הכל עובר חלק, כל ארבעת הפצצות משתחררות, אנחנו כעת קלים יותר ועוברים למשימה המשנית – תרגול קרב אוויר בודדים באזור.
גובה הרצפה – גבוהה מאוד 12,000רגל מעפ"ש זאת כדי לא לסכן את "גרניט" שאולי יחזרו לסיבוב יבש נוסף על המטרות.
המטוס מתמרן בצורה כבדה הרבה יותד בגובה הזה ואני משתדל לשמור על המהירות כמה שניתן, עוד פנייה, עוד משיכה ובסוף הפלה.

http://youtube.com/watch?v=mf9YDY2AMIw

יוגב מוודא מצב דלק והולכים לקא"ב נוסף, מתרחקים ופנימה פנה, אדרנלין שבירות חזקות שחרור נורים על מנת לסכל טיל אפשרי, סוף קרב בדיקת דלק, עדיין רחוקים מהבינגו שהוגדר אבל קצרים בכדי לבצע עוד מפגש, הביתה, לנחיתה.

http://youtube.com/watch?v=ejfgK60Tgyk

נחיתה ללא תקלות ברמת דוד, מכבים את המנוע ויוצאים לתחקר.

תחקיר מבנה גרניט
תקיפת 2 סוללות טק"א במטווח כהכנה לתקיפה של פורצלן

מבנה: 1. איתי 2. שגיא 3. אורי 4. רמי
זמן טיסה: 80 דקות
כשירויות: חטף למבנה למעט 4
פגיעות והפלות: 1. מכ"מ 2. מכ"מ 3. מכ"מ
אבידות כוחותינו: נזק קל ל-4 מ OVER G

תקציר:
המראה מרמת דוד ושיוט דרומה. מעל ים המלך כניסה לשטח אויב מדומה.
ביצוע שני יעפים על מכ"מי טק"א במטווח 611.
לאחר יציאה מתארגנים ליעף נוסף (בתיאום עם גרניט) עקב אי שחרור פצצות של 4. מבטלים כאשר 4 מדווח על תקלת SMS כתוצאה מ OVER G ביציאה.
מעל הירדן 3 ו-4 מתפעלים את התקלה של 4 ו 1 ו-2 ממשיכים לנחיתה. בהמשך, 3 ו-4 נכנסים להקפה בצורה לא מיטבית (ראה מסקנות אישיות).
נחיתות תקינות בבית.

מסקנות אישיות:
1. איתי
-ביעף הראשון בעיה בתכנות הסטיק גרמה לפתיחת פתח התדלוק ולאי שחרור פצצות – לוודא את התכנות לפני המשימה
-לבחור מהירות שיוט איטית יותר למבנה – סביבות מאך 0.85
-אחרי המראה לשמור 320 קשר עד ש 4 במבנה

2. שגיא
-תפעול יפה למרות באג שגרם לסטייה בנ.צ

3. אורי
-ביעף היבש היה קרוב מדי ל-2 – 1.6 מייל במקום 2, מה שהביא למרחק 'לא נוח' בזמן התקיפה של 0.4 מייל
-ביעף הרטוב היה רחוק מהזוג המוביל (6.3 מייל מ-2) עקב פניה מאוחרת לכיוון המטרה בין היעפים
-ביעף השני קיפל מוקדם בגובה 5500 במקום 7500
-קשקשת מיותרת
-החליט להכנס להקפה כאשר הזוג הראשון בהקפה, שיפוט לא נכון של הזמן לנחיתה שלהם
-קיפץ בנחיתה, והכניס רגל לאחר מכן מה שהביא להטיית כנף

4. רמי
-ביעף הרטוב קיפל מוקדם בגובה 5500 במקום 7500
-ביעף הרטוב איבד קשר עין עם המטרה ולכן לא הפציץ. יש ללמוד את אזור המטרה לפי עצמים בולטים בשטח
-יצא מהיעף השני ב OVER G שהביא לתקלת SMS
-איבד קשר עין עם המוביל בעת תפעול התקלה, איבד התמצאות, ונכנס לאזור ההקפה של הזוג הראשון ללא קשר עין (קיבל התראה לשבור מ1 ו-3).

בזיונות:
1. איתי
-פתח תדלוק פתוח במהלך יעף חטף עקב בעיה בתכנות הסטיק
4. רמי
-יצא מיעף חטף ב OVER G שהביא לתקלת SMS

מסקנות כלליות:
1. להוסיף ולתרגל חטף – החלודה ניכרת במסקנות האישיות
2. לתרגל החלפת צדדים בפניות

לחץ להקלטת היעפים – TACVIEW

תחקיר מבנה פורצלן
תקיפת מרמ"ט במטווח 611 וביצוע קא"ב באזור "דביר"

מבנה :
1. יוגב
2. עידן

זמן טיסה :
87 דק'

פגיעות והפלות :
1. 4 אלפאות
2. 4 אלפאות
3. 2 הפלות א"א אימונים לעידן

כשירויות :
מרמ"ט למבנה
קא"ב למבנה

תצורה :
בדג"ח
1 מחט אימונים
4 ברד"כ GBU37 אימונים

תקציר :
המראה מרמת-דוד וטיסה לאורך הגבול המזרחי למטווח 611 בנגב.
טיפוס מנהלתי לגובה 30 א"ר וחציית קוו בהתאם לתכנון.
לאחר חציית קו המתנה בגובה עד ליציאת מבנה גרניט מהמטווח אחרי היעף השני הרטוב וכניסה ליעף בודד רטוב מרמ"ט סטייל. – בוצע בהצלחה
משם חלוקת בלוקים באזור דביר וביצוע 2 מפגשים קא"ב
חזרה מנהלתית הביתה
יעף רטוב :
ביצוע טוב, אלפות על כל המטרות – א.מ.ל

קא"ב:
מפגש ראשון- שמירת אנרגיה טובה מאוד של שני הצדדים במהלך המפגש בגובה גבוה, הרגע המכריע קורה כאשר עידן מחדד טיפה לכיוון יוגב וזה מחליט לחדד מאוד בזמן שעידן מרפה, מה שמכניס אותו לחסרון פוטנציאלי ולבסוף לחסרון ולהיות מופל.
הפלת א"א ראשונה לעידן (תותח)
מפגש שני – יוגב מגיע גבוה עידן מגיע נמוך, יוגב מזהה שעידן מטפס לגובה ומחליט לטפס גם הוא לגובה כאשר הוא מבין כי עידן יפסיק את הטיפוס עקב איבוד פוטנציאל רב יותר כיוון שהוא מגיע מגובה נמוך יותר. הקרב יורד לגובה נמוך כאשר יוגב יורד חזרה למטה ונמצא בחסרון פוטנציאל משמעותי, מה שמוביל את עידן לעמדת ייתרון ואת יוגב ל"פאניקה" שהופך הטיה ברגע לא טוב ומכניס את עידן בייתרון פוטנציאל ל6 עם הפלת טיל.
– יש לציין כי במהלך תימרון "חלוף אותי" יש לקחת בחשבון את מרחק האוייב ממך – בוצע ע"י יוגב במפגש השני ללא התחשבות במרחק ולכן רק הכניס אותו יותר לחסרון (קרה לפני הפיכת ההטיה שהובילה את עידן ל6)
הפלת א"א שנייה לעידן (טיל)

סיכום:
היה טוב ומלמד, כן ירבו!

בזיונות :
ללא

לחץ להקלטת הקרבות- TACVIEW

שגיא, מוביל מבנה התקיפה של הברקים:

קמתי בבוקר, עוד יום רגיל בטייסת, אימונים, תחזוקה והרבה הרבה עבודת ניירת….

בצהריים התחילו להגיע שמועות על תקיפה בלבנון מחר, חשבתי לעצמי "בסדר, מה חדש, עוד מחסן תחמושת" תקיפה בלבנון לא שונה בהרבה מאימון במטווח בנגב.

אחרי ארוחת הצהריים זה הגיע: פקודת תקיפה ממח' מבצעים. הנחיתי את הפקמ"ציות להפעיל את הכריזה בטייסת ולהודיע לטייסים לבדוק ציוותים למחר ברגע שאלו יפורסמו, וקבעתי תדריך ב 19:00 בחדר תדריכים. בינתיים העברתי את הפקודה לעוד שני אנשים: ארז, טייס צעיר יחסית בטייסת שמגלה מקצועיות רבה בתחום הניווט והתכנון ולכן דומיננטי בתכנון נתיבי הטיסה בתקופה האחרונה, ולירון הסגן, מפקד גף סופה, שרציתי שיפקד על המבצע. את עצמי יעדתי להובלת אחד ממבני הברקים.

התעמקנו בפקודה, שנראתה לפתע הזויה.  "בסוריה?! ממתי אנו תוקפים בסוריה בצורה גלויה כזאת?!" "משהו מאוד משונה קורה פה…".
הסתגרנו שלושתינו בחדר המפקד ותכננו את המשימה לפרטי פרטים. המשימה כללה ארבעה זוגות משני הגפים, ברקים וסופות.

הגיעה השעה 19:00, נכנסנו לחדר התדריכים, ירון עמד על הבמה והתחיל לתדרך לתקיפה של מחר:
מדובר על 4 זוגות, 2 זוגות מגף סופה ו 2 זוגות מגף ברק, מכל גף זוג תוקף וזוג מלווה.
המשימה: חיסול בכירים בחיזבאללה בבסיס אימונים של הארגון והשמדת שני האנגרים בשדה "אל קוויסיר" בסוריה. הוא דיבר על שיטת התקיפה, הליווי, תדרים, והתמקד  בכל האיומים הקרקעיים.

אחרי שירון סיים, עלה סגן אלוף ממודיעין החיל, הוא דיבר על כך שידוע שהסורים מסייעים לחיזבאללה לאחסן תחמושת חדישה שתשתק את העורף שלנו עד ת"א בעימות הבא, אם לא נעשה משהו. עוד הוא אמר, שהאירנים לוחצים על הסורים להגן על המרחב האווירי של לבנון ולספק מטרייה אווירית בלבנון כדי להרחיק את ה"אוייב הציוני" מהמרחב האווירי הלבנוני. כשאיש המודיעין דיבר על כך הסתכלתי על חברי מהגף וגם על החבר'ה מגף סופה שנסעו חצי מדינה בשביל התדריך (הם הגיעו מרמון, בסיס האם שלהם), כולנו חייכנו בתחושת: "אנשי המודיעין האלה, מנותקים מהמציאות…". כל תקיפה הם אומרים את זה ובכל תקיפה אין כלום. מוזר שלא נמאס להם לומר את זה….

ידעתי שאחרים חושבים כמוני אבל כיוון שלא מתווכחים עם נתוני המודיעין ופקודות מבצע אז הבהרתי: "כל מה שצבאי, לא ידידותי ובאוויר מופל!". את זה החברה אף פעם לא שמעו, וזה מחק כמה חיוכים סקפטים…

אחרי התדריך הלכנו לישון, החברה מגף סופה קיבלו "טרמפ" ממטוס קרנף שטס לרמון.

השכמה ב 05:00, ארוחת בוקר זריזה וקלה, חזרה קטנה על המפות ,על המטרות, ועל התדריך ויאללה למטוסים. אני מגיע לדת"ק מחליף כמה מילים עם צוות הקרקע, עובר על ספר המטוס, מבצע את הבדיקות המקדימות ונכנס לתא, התא שאני כ"כ מכיר ואוהב…

מתחיל את הבד"ח, מפעיל את הקשר, מוודא ש 2 שומע אותי. מאשר להתחיל התנעה.

מקבלים אישור מה"גברת" מהמגדל להסיע לתחילת מסלול, אנחנו ממריאים אחרי הזוג המלווה. תו"כ הסעה אני בודק את הקשר מול מפקד המשימה – מוביל התקיפה מגף סופה – סמ"ט הטייסת ירון. הקשר תקין אבל ירון מדווח שמטוס של מוביל מבנה הסופה המלווה תקול ומספר 2 שלו יטוס איתו במבנה עד לחבירה עם ליווי הברקים, מבנה "יהלום", ואז הוא ייצטרף אליהם.ברזל בברזל, כוחות המבער דוחקים אותי למושב – המראה, 2 שלי ממריא מיד אחריי ומתיישב במבנה.

טסים לחצייה, אני מדווח בתדר חבילה "חצייה" ויורד לגובה נמוך "לגרד" את הים, מפה אני נעלם למכ"ם האוייב, הם עוד יישמעו עלי.

טסים נמוך ומהר, מבנה צמוד, לפני כניסה מהים לחוף, מבנה הליווי מדווח על זוג מיג 23 מסיע למסלול. מבנה הליווי שלנו בהובלת עמית נכנס ביעף תותח ומפוצץ את שניהם לפני המראה. אני חושב לעצמי :"זה לא בדיוק מה שאמרתי לעשות, הם לא באוויר, אבל  משום מה נראה לי שבמקרה הזה יש מקום לשיפוט מוביל…". אנחנו נקיים, אבל לא מאמינים…. מטוסי אוייב מעל לבנון?! זה חדש, אולי בכל זאת אנשי המודיעין יודעים משהו…

ממשיכים, גובה נמוך לפי תוכנית מגיעים ל IP, נקיים לחלוטין. "אולי ההפלה של הזוג מיגים על הקרקע שיכנעה את האחרים לא להמריא?"

מבצעים את האופסט לצפון מזרח לפי תכנון, מחכים לנקודת משיכה, 4 מייל.. 3.9 מייל… 3.8 מייל… 3.7 מייל, משיכה! מוץ – נורים, קשר עין עם המטרה, קיפול בגובה 9000 רגל, צלילה, מרכז המטרה בדיוק בפיפר, פיקל, שתי הפצצות השתחררו! יציאה ימינה לכיוון נ.צ. חילוץ, שומע בקשר את 2: "2 יוצא". מסתכל אחורה: שני עמודי עשן מעל המטרות, מדווח "אלפא" ל"אוורסט" הבקר. במקביל אני שומע "אלפא" של המבנה של ירון ומקווה שבאמת חיסלנו בכירים ותחמושת ולא מבנים ריקים.

 

ביציאה מהיעף אני מזהה שני מסוקי MI-8 טסים דרומה, אני חולף אותם בגובה נמוך ונזכר בהוראה שלי עצמי "מה שבאוויר נופל!" מבצע פנייה לכיוונם מפנה גם את 2, מחלק מטרות אך 2 לא מזהה, אני יורה טיל על הראשון ופוגע! פיצוץ אדיר בשמיים, שואל את 2 אם הוא מזהה, הוא מדווח שעדיין לא, לכן אני נכנס על השני ומוריד אותו גם עם טיל, עוד פיצוץ אדיר בשמיים. מסתבר ש 2 רק יצא מהתקיפה ולכן היה רחוק מידי מאחור ולכן לא זיהה. 2 חובר למבנה ובמקביל שומעים את מבנה "יהלום" (המלווים) נכנסים לקרב מול זוג מיג 29. הפתעה נוספת, הסורים לא לומדים לקח ושני המיגים מופלים.

לאחר שהורדנו את המסוקים, לקחתי החלטה לשנות את מסלול החזרה ולעלות לגובה בינוני. הם כבר יודעים שאנו פה וחבל על הדלק. תו"כ משיכה, 2 שלי מזהה זוג מיג 23 מעלינו לאחר שהמריא מהבסיס ששם הפצצנו. האדרנלין קופץ שוב, לא ייאמן! הסורים מתכוונים לשמור על חיזבאללה?! זה ישפיע על הגזרה מאוד! המיגים מתפצלים, אחד טס מערבה לכיוון מבנה "יהלום" (הליווי) והשני לכיוונינו. כיוון ש 2 זיהה קודם והיה במצב טוב עליהם, אמרתי לו "קח אותו" הוא ענה לי "1 שבור שמאלה" שברתי שמאלה, 2 שיגר טיל שפגע. מבנה "יהלום" הוריד את השני. השמיים באזורינו שוב נקיים, אך אנו שומעים את מבנה "סכין" (התקיפה של הגף השני) רודפים אחרי זוג מיג 29.

אנו טסים לכיוון חזרה לארץ, ואז "אוורסט" עולה מול "יהלום" – יירוט זוג מיג 21 מתקרבים לגבול הצפוני, טוסו ליירוט. אנו ממשיכים בכיוון כללי הביתה.
ואז קריאה נוספת של "אוורסט" אליי, הוא מדווח: "זוג מיג 21 באזור רמת הגולן, טוסו ליירוט". פונים לכיוונם, מזהים ממרחק 20 מייל, אני מחלק מטרות ביני לבין 2. מתקרבים, אני משגר טיל שלא מנהג, לא הייתי בגזרת ירי! כועס על עצמי על הבזבוז! – פזיזות של להט הקרב עלתה לי בטיל יקר! לאחר חליפה אני מיד מתיישב על המיג שלי ו 2 על שלו, אני משגר ופוגע, שובר ימינה חזק כדי לא להיכנס להריסות שלו באוויר. 2 מדווח ייתרון, אך יש לו תקלה, הוא לא מצליח לשגר. אני מגיע מיד מאחורי המיג, 2 יוצא לתפעול התקלה. אני יושב על המיג, מתקרב, כבר אין לי טילים, מתקרב, עוד קצת… אני בטווח לתותחים! נותן צרור קצר והמיג מתפוצץ! כל התע"ל שלי מתמלא בצבע צהוב – אדום – כתום של להבות ומה שהיה פעם מטוס.
חוברים למבנה רגועים יותר, מעל שטחנו, "אוורסט" מאשר לחזור לבסיס לנחיתה. נשאר רק מיג אחד באוויר אבל הוא מטופל ע"י "יהלום". חוזרים לבסיס, נוחתים, מגיעים לדת"ק שם מחכה לנו כל הטייסת, איכשהו הם כבר יודעים הכל ובאו לברך.

בסופו של דבר התברר שדפקנו להם את התחמושת החדישה שהם חשבו שהם יכולים להסתיר אצל הסורים, חוסלו הבכירים, כמובן שעל כל אחד שאנו מחסלים קמים 2 אבל זו דרכו של החיזבאללה. הכי חשוב, הטייסת הפילה 13 מטוסים ומסוקים סורים!האם אנחנו על סף החזרה לעידן קרבות האוויר שכבר התרחקנו ממנו שנות דור? אני תוהה לעצמי, אבל אני גם בספק אם לאור מה שקרה היום הסורים ימשיכו לתת מטרייה האווירית בלבנון…

 

ירון, מוביל מבנה התקיפה של הסופות:

"20 מייל מ-IP ושים לב להרים" אני שומע את קולו של הנווט מאחורי. רק כחודשיים עברו מאז נקלטו אצלנו בטייסת מטוסי הסופה ואיתם החברה המצויינים הללו, הנווטים. מוזר לי שיש איתי עוד מישהו בקוקפיט, אני רגיל לבדידות בברק, אבל כעת מגלה את היתרונות של איש הצוות הנוסף, עוד זוג עיניים זה דבר טוב במקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו. קרקע הבזלת של החרמון הסורי חולפת במהירות של 540 קשר משני צדידנו, קרובה בצורה מפחידה. אני מסתכל בחטף שמאלה, בודק שיעקב שם – אני מזהה אותו ואת הנווט שלו, מרוכזים בהטסה הקשה.

רק אתמול בערב היינו כולנו בחדר התדריכים. קיבלתי משגיא, מפקד הטייסת משימה, להוביל גיחה מיוחדת במינה, עליה הוא סיפר קודם. הרגשתי את כובד האחריות, שגברה שבעתיים עם הידיעה על מטוסי אויב שעלולים להיות באזור. כולנו חלמנו מזמן על המפגש הזה, ותהינו האם הוא יקרה. תדרכתי את הטייסים, ואחרי מספר מילים מקצין המודיעין ומפקד הבסיס, שגיא סיכם את התדריך ושלח את כולנו לישון – כנראה שנצטרך כל טיפת כח.

"צביעה של מיג-23, שעה 3, לא מסכן" אומר הקול מאחורי, אני מדווח למבנה הברקים המלווה, ומודיע שאני ממשיך בתקיפה. משמאל לנתיב המוזן במחשב הטיסה, אני מזהה ואדי אשר ישים את קו הרכס שמעליו אנו טסים מימיננו, ויאפשר לנו להנמיך ולהשתמש בקו הרכס המכסה מסוללות ה-SA3 שידעתי שנמצאות מעברו השני. אני סוטה מן הנתיב, ויעקב כמספר 2 מצוין דבוק אלי.

הגעה לIP, לקיחת אופסט מתאים, ולאחר זמן מה הקול בקשר פנים אומר: "10 שניות למשיכה". בדיוק בזמ"מ שניתן לנו אנחנו מושכים, ה-G מדביק אותנו לכיסא. היפוך וצלילה לעבר המטרה: בניין בתוך מחנה המחבלים שבו שוהים בכירי החיזבאללה. בעודי צולל אני שומע את יעקב נכנס. הנווט מקריא לי גבהים תוך כדי צלילה, המטוס צובר מהירות, פיפר על המטרה, פיקל. הפצצות משתחררות, "זהו נבלות, גם כאן לא תצליחו להתחבא" אני אומר לעצמי, מפנה את דברי לאנשי החיזבאללה שנמצאים בבניין. שבירת היחלצות, עם מוץ/נורים, תוך כדי הסתכלות אחורה – מזהה פגיעה יפה במטרה, וכמו כן מספיק לראות את הפצצות של יעקב נכנסות אף הן במחסני הנשק שיועדו לו, ומתפוצצות בפיצוץ מרהיב. מרוב ה-G אני כמעט נוקע את הצוואר.

צפצוף טורדני מסיט את דעתי מהלהבות ומחזיר אותי למציאות – מיג-29 צובע אותנו בשעה 6! לא ידעתי מה מיקומו, והנחתי את הגרוע ביותר – שלא שמנו לב והוא יושב עלינו. "מבנה סכין להשליך נתיקים, 2 בוא אחרי" הוריתי, ו-4 מיכלים נתיקים התעופפו להם לקרקע הסורית. שוברים לכיוון המיגים המשוער, ומזהים אותם במכ"מ… 30 מייל מאיתנו, הם כבר קרים ולא צובעים אותנו, יכול להיות שהמבנה המלווה הפחיד אותם. הם ממש לא היו על השש, אבל עכשיו אנחנו היינו על ה-6 שלהם. "פלפל מלא" אני מורה ליעקב, ואנחנו מתחילים להאיץ. אנחנו נשארים בגובה נמוך, ע"מ לא להיחשף לטילים, והמהירות עולה – מאך 1, 1.1, 1.5 – את הבום העל קולי הפלאחים הסורים לא ישכחו הרבה זמן. אבל המרחק לא נסגר, והדלק במיכלים אוזל. 20 מייל מהמיגים אני מזהה שהמרחק רק נפתח. הם בורחים במבער מלא, והם יותר מהירים מאיתנו. מחוג הדלק מראה שלא נצליח להגיע לטווח שיגור. "לעזאזל" אני חושב לעצמי "היינו צריכים להזדרז עם כשירות ה-BVR בטייסת – זה הדבר הבא שאני הולך לדחוף". טיפוס לגובה חסכוני תוך כדי פנייה לרמת דוד, הבסיס הקרוב – לרמון כבר לא נגיע עכשיו.

בקשר אנחנו שומעים את המבנים האחרים מפילים מיגים על ימין ועל שמאל. "לא נורא" אני מנחם את יעקב, ויותר את עצמי "לפחות את המטרה הראשית השמדנו".

לאחר הנחיתה ברמת דוד – אנחנו יוצאים מהתאים מיוזעים. הקול מאחור הופך להיות איש, נווט מצויין. לחיצת יד לו וליעקב שהגיע ממטוסו.

אחרי מנוחה קצרה אנחנו שוב מיושרים על המסלול – חוזרים לרמון. "פלפל מלא…"

 

אורי, מס' 2 במבנה הליווי של הברקים:

בדיוק ירדנו מאימון א"א.
עמית ואני, נכנסים בחזרה לטייסת, שנינו מזיעים וסחוטים מהפיריט האחרון. תחקיר ומתלבשים על ארוחת צהריים, שניצלים ופירה – שאול הטבח של הטייסת צ'יפר עם כמה מטעמים משלו. מדסקסים על עניינים ברומו של עולם ומתכוננים לפיריט הבא.

ארז עובר ליד השולחן, טוען שאין לו זמן, הוא צריך לרוץ לסיים משהו עם שגיא וירון, אבל אומר לנו לדבר עם המבצעים ברגע שנסיים את האוכל.
עוברים אצל מיכל הקמב"צית, "או! הגעתם בדיוק בדיוק בזמן, בדיוק עמדתי לכרוז לכם. פיריט שני שלכם להיום בוטל, ירד משהו, דברו עם שגיא או ירון". מסתכלים אחד על השני, מושכים בכתפיים והולכים לחפש את הקודקודים.

מצאנו את שגיא וירון במשרד של שגיא, "מה?" שואל עמית בפשטות.
"מגרדת לכם האצבע?" שאל שגיא ומבלי להמתין לתשובה "מחר אנחנו נוסעים לזרוק קצת פצצות בצפון, אתם במבנה הליווי, תדריך היום ב19:00, לכו לנוח בנתיים"

בדרך החוצה אני מחליט לעבור בחדר המודיעין, לראות קצת מה קורה בצפון, אם יש התפתחויות מעניינות. כקצין המודיעין של הטייסת אני פחות או יותר מעודכן במה שקורה, אבל אף אחד לא באמת מסוגל לעקוב כל הזמן.
אינה נמצאת בחדר, "תגידי, הגיע איזה שהוא עדכון על איזור סוריה ולבנון היום?", "לא, שום דבר חריג, אבל יש לי פה עוד כמה דברים שלא עברתי עליהם, תבדוק"
הרבה זבל סטנדרטי "מצאו מטען פה", "עצרו מחבל שם", הירוקים האלה, מתי הם ילמדו לא לשלוח שטויות? אני שואל את עצמי.
או, זה נראה מעניין "הערכות חריגה בגפים הטכניים של טייסות המיג 23 ו-29 בסוריה". ממשיך לקרוא. "ציוד המתאים להפעלה של שישית מטוסים מכל טייסת נארז ונשלח למקום לא ידוע, הערכה שמדובר בתרגול פריסה לשדות בגבול עיראק".

עובר בצורה מהירה על צפי אימוים בלבנון ובבקעה, קצת סוללות בבקעה, בשטח סורי. חיל האויר הלבנוני לא קיים באמת, ישנם מס' שדות המסוגלים לתמוך במטוסי קרב, כמה מהם אפילו שופצו קצת לאחרונה, אבל אין שום דבר חריג. כמה מיג 21 לא שמישים בביירות.

יוצאים לנוח וחוזרים לתדריך.
שגיא עולה לבמה, מסביר על הגיחה בקווים כלליים, ארבעה זוגות, שני זוגות מלווים, שני זוגות תוקפים. המטרות יתקפו באותו הזמן, כאשר לכל זוג תוקף מצוות זוג מלווה.

ירון ויעקב – במבנה "סכין" ושגיא ויוגב, "גיר" – מצוותים לתקיפה
אוהד וארז, "כפית" ועמית ואני "יהלום" מצוותים לליווי

אני קצת מתאכזב, עם חיל האויר הלבנוני, אנחנו סתם נשתעמם, עדיף היה לזרוק פצצות על משהו.

ירון עולה לבמה, עובר בפירוט על תוכנית הקרב, אני ועמית מתחילים לרשום נקדות לתדריך המבנה שיבוא אח"כ.
בזוית העין אנחנו קולטים שיושב לנו מישהו בלי סרבל בתדריך, ירון מסיים והבחור עולה.
מציג את עצמו כרמ"ד שקר כלשהו מלהק מודיעין. הוא עובר איתנו בקצרה על תמונת האיומים הצפוייה. בכמה דקות הראשונות, מה שהוא אומר מוכר וידוע, מיגים לא שמישים, שדות משופצים – "בשביל זה גררו לפה סגן אלוף?" אני שואל את עמית.
והוא ממשיך, "אני פה בגלל דיווח חריג שהגיע היום, בימים האחרונים זיהינו תכונה חריגה בטייסות המיג 23 ו-29 בסוריה, חשבנו שמדובר בפריסות לצפון סוריה לאימונים, אבל לפני כמה שעות קיבלנו דיווח ממקור לא מאומת שיתכן והם פרסו ללבנון". פתאום אנחנו מקשיבים. והוא ממשיך בהערכות, כה"נ המיגים פרוסים בשדות החוף בלבנון סוג של הפגנת ריבונות.

מיגים כאלה מצריכים היערכות, בדרך לתדריך המבנה עוברים בחדר המודיעין, אינה עדיין שם עוברת על תיקי הטיסה למחר. עוברים קצת על הנתונים היבשים של המיגים, מוודאים שאנחנו מזהים אותם מכל זוית אפשרית. ומסיימים את התדריך.

05:00 בטייסת, א.בוקר, ג'י-סוט ולדת"קים.
בכיפות הם עומדים, רבעיית המטוסים הכי אמינים בטייסת, ליד כל מטוס אוסף אנשי צ"ק גאים, כל אחד מהם מטפח את המטוסים האלה בדיוק לרגעים כאלה, להעמיס על המטוס חימוש חי ולקוות שהוא יחזור חלק.
עולים, נקשרים ומניעים רביעיית מנועים מפרים את השקט בבסיס.

עמית ואני מסיעים ראשונים, אחרינו יבוא מבנה גיר.
אי שם בנגב גף הסופה גם הוא מתארגן, הם ממריאים כמה דקות אחרינו ויתקפו את המטרות הדרומיות יותר.
עמית מתיישר, אני מימינו. עמית משחרר בלמים ורץ.
המוח עובר לאוטומט,
אני יושב על הבלמים, מנוע ל-80%, מחוונים כולם בירוק, מבט קדימה, עמית מתחיל להרים אף. מנוע ליבש מלא. עמית מנתק אני משחרר בלמים.
הרעש בתא גובר, פלפל, עוד רעש ועוד רעידות. 170 קשר, סטיק אחורה ופתאום שקט. מקפל גלגלים וחותך למקום. מטפסים בשקט, המכ"מ מחפש.

בקשר עולה מולנו ירון, למבנה כפית יש בעיה, למוביל יש בעיות טכניות. כפית 2 הצורף למבנה סכין עד אלינו ויחבור אלינו לשלישיה.
בנתיים אנחנו ממשיכים צפונה, השמיים נקיים.מסיימים את הפטרול שלנו בשדה הלבנוני הצפוני ביותר, מסתובבים במקום ומחכים לתוקפים שיעברו אותנו.
בנתיים אנחנו עושים סיבובים מול שדה התעופה. באחד המעברים, מגובה 25 אלף אני מזהה אף מגיח מתוך דת"ק, שפיץ עם כנפיים משוכות בחדות, הצללית בלתי ניתנת לערעור.

"1, אני מזהה תנועה בשדה מזרחית לנו, נראה כמו זוג מיג 23 מתחילים להסיע"

עמית עולה בקשר מול הבקר ומדווח, הבקר מדווח שכרגע נקי. אחנו ממשיכים את הסיבוב, המיגים מסיעים ופורסים את כנפיהם למצב המראה. הם בקצ"מ, מוודאים שכל פיני האבטחה בחוץ.

"2, דרך צד שמאל, מפסקים לא"ק"
"אוורסט, יהלום." אני שומע על ערוץ הבקר "אנחנו נכנסים ליעף על זוג 23 שמתיישרים על המסלול".
"2, עובר לטורי, אני אכנס אחריך." אני מודיע בתדר המבנה.

עמית צולל, יורה צרור קצר, המיג שלו נדלק, המיג השני מתחבא לי בעשן, אני רואה רק חצי כנף, אבל זה אמור להספיק לי. המיג מתחיל להסיע קדימה, עוקף את המוביל השרוף שלו ומנסה להגיע למסלול. פיפר יציב על המטוס. צרור קצר וכלום, לא פוגע, עוד צרור, שום דבר. אני בודק שוב את הכוונת ואוכל את עצמי. יריתי מחוץ לטווח, ממתין לקשת הטווח, עוד צרור. המיג שלי נדלק. פלפל ולמעלה, איפה עמית, רואה, למקום.

"אוורסט, יהלום. שני 23 נמחקו"
הכומר מתעורר, צביעות מיג 29, מדרום. "ביירות" עובר לי בראש. המיגים התחבאו שם. וזינקו כששמעו על המיגים שלנו.
אנחנו 25 מייל מצפון, כפית 2 בדיוק מגיע מדרום, הוא 10 מייל משם.

אנחנו מזהים את המיגים במכ"מ זוג, בגובה נמוך, בא לכיוונינו.
עמית נועל על האחורי, שפונה ימינה הרחק מאיתנו, עמית איתו, אני עוקב אחרי המוביל. הטווח מתקצר, ומוד הTWS שבחרתי לא מסוגל לעקוב אחרי המיג התקרב, איבדתי נעילה, הוא ממש קרוב אלי, אני מתגלגל ומחפש אותו מימין לאף. אין קשר עין. "הנה מיג, נפגע ומעשן, זה המיג של של עמית, הנה עמית, איפה המיג השני?" מסתכל שמאלה ומזהה את המיג מתחתי, חותך אליו ומשיג נעילה "1,אני על מיג, אישור לירי?". "רשאי אש חופשית" לפני שהוא סיים את המשפט האגודל היתה על הפיקל ופיתון 4 יצא לכיוון המיג. אני ממשיך לחדד, מנסה לתמרן לעמדת ירי למקרה שהטיל יחטיא. פגיעה וכדור אש ענקי. המיג נמחק.
מסתכל ימינה, הנה מיג מעשן כבד והנה עמית בטווח תותחים. צרור והמיג בוער.

מצפון מבנה גיר מדווח על צביעות ממיג 23, ממזרח, סכין אחרי מיג 29.
יוצאים צפונה, "גיר" מדווחים על מיג 23, הם מעסיקים אחד יש לי מגע עם מיג 8 מייל לפני "גיר". 15 מייל ממני. נעילה, עמית מימיני, ארז מאחורי. שגיא ויוגב 20 מיל צפונה. מקצר טווחים. העיניים נעוצות בריבוע בתע"ל. נקודה מופיעה שם, אני מזהה את הצללית. מיג 23. מדווח בערוץ הכללי "גיר, יהלום 2, שימו לב אני נכנס על המיג 8 מייל דרומית עליכם" – זה מה שחסר לי, טיל תועה.
מתמרן לעמדת שיגור, הצירצור המוכר באוזניות. אני במעטפת. מתקרב עוד קצת ופיקל. עוד פיתון יוצא. פגיעה וכדור אש.

עמית צפונית אלי, ארז דרומית, עושה סיבוב במקום ומתיישב במבנה.

בדיקת דלק וחימוש. הכל תקין.

בדרך חזרה הבקר בודק מצב דלק, עמית מדווח, אני עם 1500 ליברות יותר.
"יש מיגים בדרך לחיפה, קחו כיוון 230, למפגש". אומר הבקר על תדר החבילה "נתיקים" אומר עמית מייד בתדר המבנה. נתיקי הכנפיים הריקים עפים מיד. מאיצים למפגש.

אני נעול על הקדמי", "לוקח את האחורי" אני עונה.
אני 5 מייל אחרי עמית, קשר עין עם השלישיה מיג 21.
עמית נכנס על הקדמי ומשגר טיל שפוגע ומפיל.
אני מתמרן לעמדת שיגור, עוד 15 מעלות לסגור "1, אישור לירי?" "שלילי,2, אני קשר עין עם שניכם ונכנס עליו" – עם מוביל לא מתווכחים, אני משלים את הפניה, מסתכל ממרחק שני מייל על צינור הפליטה של המיג "2, מושך למעלה ויוצא שמאלה" אני עוקב אחרי המיג, עמית מגיע מאחור ומפצפץ אותו לרסיסים.

עד כה, עמית 4 אורי 3.
בצד השני של השמיים מבנה גיר מתקשקש עם עוד זוג 21, יש דיווחי הפלה.

אנחנו מופנים דרומה, הבקר מדווח על מגע חלש בים מול ת"א בדרכו דרומה. שולח אותנו לבדוק.
יוצאים כל השלישיה, משיגים נעילה, נראה כמו מיג 29 שרץ דרומה. "איך הוא הגיע לפה?"

הוא פנה לעברנו, מזהה את הצביעות וחוזר לרוץ דרומה.
אין יותר מדי דלק למרדף , אנחנו עוד מעט ברמון והמיג ממשיך דרומה.
"יהלום, אוורסט, רשאים לחצות גבול למצרים"
אני עם 2500 ליברות יותר מהדרוש לי לחזור הביתה. אנחנו מחליטים לתפוס את המיג באיגוף. אני מטפס ומאיץ. 45 אלף רגל, מבער מלא. המטוס עבר מזמן את מהירות הקול.
אני עם מכ"מ כבוי, מוזן מהDL.
במרחק 15 מייל אני מדליק את המכ"מ, מצאתי את המיג.
פונה לכיוונו, אני על ה6 שלו, 25 אלף רגל מעליו רץ ב400 קשר יותר מהר ממנו. מולו, מגיע עמית.
אני נופל עליו משום מקום. טיל מחט יוצא ופוגע, המיג מעשן. מתארגן לטיל שני, "אני נכנס" אני מאשר ורואה את עמית מגיע למיג מלמטה מנסה להתארגן לירי תותח. הוא חולף ויוצא. "משגר" אני מודיע והמחט השני יוצאת בדרכה למיג. כדור אש גדול בשמיים. אנחנו מעל רמון.

בדיקה במד הדלק – די והותר. מטפס לשיוט חסכוני הביתה.

הנה הבית. מוריד אף. מוצא את הכיפה שממנה יצאתי. מוריד אף עוד קצת
"רמת דוד, יהלום 2, אישור לצלע מתה נמוכה מסלול 08"
אם אני אגיד שאני רוצה לעבור במבער מעל הדת"ק ינסו לרצוח אותי.
"רשאי"
הנה זה מגיע, מבט במד המהירות – יופי, אני לא אהיה על-קולי. מתיישר בגובה המגדל, אף מעל הדת"קים, ואני מתחיל לגלגל. מבצע ארבעה גיגולים מהירים ושובר לעם הרוח.
פיינל, נגיעה, הסעה. אני מגיע לכיפה. עמית כבר שם. מונף לכל צהלות הגף הטכני. אני אחריו, כנפיים ריקות מטילים. מרים 4 אצבעות לפן צ'יף. היום הולכת להיות חגיגה בטייסת.

אני מכבה ופותח את התא.
צוות הכיפה מסתער עלי בחיבוקים.

עמית הגיע עם 4, אני עם עוד 4.
שגיא גם הוא עם 4 ויוגב עם מיג בודד.
13 מיגים הופלו, ביום אחד.
עם כמות מיגים כזאת, כל הרפת של הקיבוץ הסמוך תבקר השבוע את הגריל במרפסת של הטייסת!

 

התמונות בשני הסיפורים הראשונים צולמו מנקודת המבט של יעקב, מס' 2 במבנה התקיפה של הסופות. התמונות בסיפור השלישי נלקחו מהקלטת ACMI של המשימה

שבועיים חלפו מאז ביצעה הטייסת גיחה לתקיפת מחסני תחמושת של חיזבאללה בדרום לבנון. חרף ההצלחה ידענו שהמשחק עם הארגון רחוק מסיום, ותהליך ההתעצמות שלו, למרות שספג עיכוב משמעותי, ימשך. בתחילת השבוע העביר לי מפקד הטייסת במייל הסודי ביותר את הערכת המצב המעודכנת של מחלקת מבצעים במטה ח"א, בזו הלשון:

לאחר השמדתם של מחסני התחמושת במרג' עיון בפ"מ הקודם,המחבלים החלו לקבל משלוחי נשק מתוגברים דרך הים וככה"נ גם דרך האויר, כנראה כחלק מן המאמץ להשלים את כמויות האמל"ח שאבד בתקיפה.
מידיעות שהצטברו עד כה עולה שהמחבלים מעדיפים לאכסן כמויות גדולות של אמל"ח בתחומי נמל צידון עצמו, תוך שימוש במחסנים שבשגרה משמשים גם חברות זרות (כנראה על מנת ליצור דילמה אצל הצד שמנגד באשר כדאיות התקיפה במקרה ויפגעו נכסים זרים בנמל).
את האמל"ח המחבלים יעדיפו בסופו של דבר להעביר אל בסיסיהם בכמויות קטנות ובמהירות על מנת להקשות על ח"א בסיכולם.

http://www.youtube.com/watch?v=4GU3RDmS3jI

על טייסת 108 הוטלה המשימה של תקיפת המחסנים בנמל עצמו. לא עוד מוצב קטן ומוסתר בהרים, אלא תקיפה בליבה של עיר גדולה. המחבלים שינו את חוקי המשחק בכך שהכניסו נשק לתוך אתר אסטרטגי בלבנון,ואנחנו לא התכוונו לתת לעובדה הזאת למנוע את השמדתו.

ממידע שהועבר מלהק מודיעין עולה שחיזבאללה ביצע הפקת לקחים מהפ"מ הקודם ועיבה את הגנות הנ"מ סביב הנמל, ועכשיו הן כוללות תותחי נ"מ בקליבר בינוני וסבירות גבוהה שגם טילי כתף (טזק"א). בנוסף, מזה תקופה ידוע על סוללת SA-3 מבצעית הפרושה 8 מייל צפון מזרחית לנמל ומאויישת ככל הנראה ע"י חיילים איראניים ממשמרות המהפכה. לא ידוע האם אושר להם לפתוח באש על מטוסי ח"א ובכך להסתכן בהתלקחות בין המדינות, אבל הסוגיה עמדה להתגלות בקרוב. מבחינתינו, לא לקחנו סיכונים והתייחסנו לסוללה כפעילה ועויינת.

 

 

איום נוסף מגיע מהאוויר: בשבועות האחרונים ח"א הסורי ערך תרגילי מוכנות ופריסה של טייסות הקרב הסמוכות לגבול הלבנוני. פעולות אלו עשויות, לדעת המודיעין, להצביע על האפשרות שההנהגה הסורית שוקלת להתערב לטובת המחבלים בלבנון. יתכן שהגורם לכך הוא המהומות הקשות ושפיכות הדמים בסוריה, כאשר הממשל מעוניין להסיט את תשומת לב מהארועים הפנימיים במדינה. עם זאת, להערכת המודיעין הסבירות להתערבות אווירית סורית הינה נמוכה.

מפקד הטייסת הנחה אותי לתכנן ולהוביל גיחה לתקיפת המחסנים ונתן לי יומיים להצגתה מולו. התיישבתי על המפות, שרטטתי מעגלי איום והתחלתי לבנות את המסלול. הנתיב המתבקש עבר דרך הים, פניה מזרחה בקו האמצע בין צור לצידון, ותקיפה בחתף (Popup) של המטרות. לאחר התקיפה ויציאה מאמ"ט ה SA-3 נמשוך לגובה בינוני לטיסה דרומה, מה שימקם אותנו בנקודת פתיחה טובה למפגש עם מטוסי אויב שעשויים להיות מוזנקים לאחר חציית הקו. המבנה יכלול ארבעה מטוסי ברק מהטייסת חמושים בזוג פצצות ש"כ דגם 84, זוג לולבים, וזוג בידוני כנף 370 גלון. מפקד הטייסת אישר את התוכנית ואיחל בהצלחה. מח' מבצעים נתנה אוקיי לביצוע, והתאריך נקבע ליום שבת, 6.8, עקב מיעוט הפעילות בנמל בסופ"ש.

 

 

איוש המבנה כולל את עידן כמס' 2, הטייס הצעיר ביותר בטייסת שזו גיחתו המבצעית הראשונה. היכולת הגבוהה שהוא מפגין באימונים לא מותירה מקום לספק באשר לביצועים שלו. אני מציין לעצמי בכל מקרה לוודא שהכל מתנהל כשורה איתו, וזה לא יהיה קשה בהיותו בן הזוג שלי.
מס' 3, מוביל הזוג השני, הוא עמית. מוביל ותיק ומנוסה שאני סומך עליו בעיניים עצומות. אם תהיה לנו התקלות עם מיגים אין ספק באשר לתיאום שלנו, אחרי שהתאמנו רבות ביחד בקא"בים וקא"זים.
בן הזוג של עמית, מס' 4 במבנה, הוא אוהד. עם אוהד יש לי הכרות ארוכה, כטייסים צעירים אחרי הקורס טסנו רבות יחד ובהמשך הוא עבר לתפקידי מטה והדרכה למספר שנים, לפני שנפגשנו שוב כחברים בטייסת 108. יחד איתו אני בטוח שהזוג השני יבצע עבודה מצוינת בכל דרך שבה תתפתח הגיחה.

יום שבת הגיע. בשעת בוקר מוקדמת אנחנו סוגרים את הדלת בחדר התדריכים נטול החלונות ואני עובר על פרטי הטיסה. השקפים עוברים בזה אחר זה: נתיב, מטרות, איומים, תזכורת לחתף, כיולים במטוס. עידן מבקש כמה הבהרות כדי לוודא שהוא סגור עד לפרט האחרון. אני זוכר את הגיחה המבצעית הראשונה שלי, שהייתה גם היא בלבנון, ובטוח שההרגשה שלו דומה. הוא בוודאי יזכור את הטיסה הזאת הרבה זמן.

התדריך מסתיים, אני מאחל בהצלחה לכולם ואנחנו יוצאים לדת"קים. מטפס לקוקפיט, החופה נסגרת, ומעכשיו כל אחד בתוך השקט שלו. מניעים, האצבעות עוברות בצורה אוטומטית על המפסקים משנים של טיסות שבהן הן למדו בדיוק באיזה מצב צריך להיות כל כפתור. זמזום קל כשהחשמל נכנס לקוקפיט כמו דם לעורקים, ולאחריו שאגת JFS והצתת מנוע ה GE היושב מאחוריי. אני מעלה אוויוניקה ומכייל את תצוגות ומצבים: הגדרות ההכרחיות כפי שתדרכתי, בתוספת "המרכיבים הסודיים" שלי לכל צרה שלא תבוא. מצב מכ"מ 10X60 פעיל מראש בדוגפייט, מעבר מהיר בין HSD לSMS עבור ניווט מדויק במצב א-ק, תכנית מוץ ונורים ארוכה ליעף. אם מישהו חושב לזרוק עצם מעשה ידי אדם כלשהו לכיווני, כדאי שיחשוב פעמיים.

ה-DATALINK מופעל ואיתו מגיעה התחושה הטובה והמוכרת של לראות את החברים על מסך השו"ב. בדיקת קשר עם המבנה, מגדל רמת דוד והבקר (אות קריאה "אוורסט"), שהספקתי לסכם איתו פרטים אחרונים בשיחת טלפון לפני התדריך. 10 דקות לפני ההמראה אני מבקש ומקבל אישור מהמגדל להסיע למסלול. ביציאה מהדת"ק הצוות הטכני מבצע בדיקות אחרונות לכל מטוס, הם רוצים בדיוק כמונו שהציפורים שלנו יתפקדו ב-100 אחוז בשטח העוין. ואמנם הכל כפי שהוא צריך להיות, מצדיעים ומסיעים אחד אחרי השני לנקודת ההמתנה. זמן ההמראה מגיע, עולים על המסלול. מסתכל לאחור לוודא שכולם מיושרים, מחזיק את הבלמים ומקדם את המצערת בצורה חלקה ליבש מלא. הסל"ד עולה, הצנ"פ סגור, מד צריכת הדלק קופץ. זהו זה. משחרר בלמים, המבער נכנס והמטוס הכבד מתגלגל קדימה. בשניה שאני מנתק מהמסלול 2 פותח מנוע, וכך עושים 3 ו-4 בתורם. מבנה "אבץ" יוצא לדרך.

 

 

אחרי ההמראה אנחנו חוברים כרגיל במהירות 300 קשר תו"כ טיסה מערבה, כמעט כאילו שיוצאים לעוד אימון במטווח בדרום. אלא שהפעם כשעוברים את הר הכרמל אל עבר הים התיכון, לא פונים שוב שמאלה. הכיוון הוא צפון, ארץ שהנסיבות הביאו אותה להיות התגלמות האויב, לפחות ב-20 הדקות הקרובות. אבל אין יותר מדי זמן להרהר. הרביעיה במבנה, כולם במקום, חלפנו את חופי חיפה והגיע השעה להעלם אל תוך הכחול שמתחתינו.

פניה צפונה לנ.צ 3, וכפי שתודרך שעה קלה קודם לכן אנחנו מנמיכים לגובה 300, מעלים מהירות ל-500 קשר, ומצמצים מרחקים במבנה. שתי דקות נוספות חולפות ואנחנו חוצים את קו רוחב ראש הנקרה. מכאן זאת כבר לא המדינה שלי, ויש לי יעד ברור פה. מפסקים חמים, קירור טילים פעיל, אורות כבויים. הים רץ מתחתינו, ובאופק מבחינים בספינות סוחר שעושות את דרכן דרומה בקו הרגיל מסוריה למצרים. הם עוד לא יודעים. הבקר עולה מולי: "אבץ, אוורסט, מאותרים זינוקים מבסיס מאזה, המתן קטנה לעדכון". לעזאזל.

בין אם זה פטרול מתוכנן ובין אם הזנקה, לא לוקחים צ'אנסים. אני עושה חשבון מהיר בראש. המיגים 30 מייל מאיתנו. עוד שתי דקות נכנסים לתקיפה ואז התמונה תתהפך. ידענו מהמודיעין שמאזה מאכלס טייסת מיג 21, אז אם יש איום זה מה שנתקל בו. אני מבקש מהבקר לעדכן אותנו אם המטרות נכנסות ל-20 מייל, ומעבר לזה הן לא רלוונטיות עבורנו עד אחרי התקיפה. הוא עונה מייד שאיבד אותם. עכשיו זה מורכב יותר: המשמעות היא שבנוסף לתשומת הלב לתקיפה אנחנו צריכים לאתר ולעקוב אחרי המיגים בעצמינו. בזמן הזה, הים ממשיך לרוץ מתחתינו ואנחנו כבר ב-IP, פונים מזרחה לנמל צידון, המטרה. בהתאם לנוהל תקיפה בחתף הזוגות מתרחקים עכשיו אחד מהשני ו-10 מייל מהמטרה משנים כיוון (OFFSET) לימין כדי למשוך כשהמטרה לצד המטוס, בקשר עין. אנחנו מפעילים משבש כהכנה לכניסה לאמ"ט SA-3, ולמיגים המתקרבים.

נקודת ה-OFFSET שלי ושל 2 מגיעה ואנחנו משנים כיוון ל-090. מערכת ההתרעה מצפצפת וקולטת סריקות ממכ"מ מיג 21, היישר לפנינו. המבנה מדווח אותו הדבר. אנחנו עדיין לא יודעים מה המרחק אליהם, הבקר עיוור, ואני מתאמץ לאתר נקודות קטנות ומהירות בעין ללא הצלחה. בינתיים ממשיכים בתקיפה. 2 פותח ממני מרחק של מייל כנדרש. כבר רואים את רציפי ההנמל. עדיין שקט ואין נ"מ. עוד כמה שניות ומד המרחק לנ.צ יראה 3.7 מייל, נקודת המשיכה.

עמית, מס' 3, שהצליח לקבל מגע מכ"מ מוקדם יותר כשהמיגים היו רחוקים, מתפרץ עכשיו לקשר: "מרחק 19 מייל, אישור לגשת! אתם תמשיכו אנחנו ניכנס אחריכם". יופי עמית. אני מאשר לו מייד לגשת עם 4 למיגים כשנקודת המשיכה שלי לתקיפה מגיעה. עכשיו המטרה שלי זה הדבר הכי חשוב. זורק מצערת למבער מלא, מפעיל תוכנית מוץ-נורים, ומושך.

 

 

קצב הטיפוס מסחרר כשהמהירות מעל 500 קשר, מד הגובה רץ בטירוף, חשוב לשמור אנרגיה גבוהה ולא להתקע באוויר. לפתע הבזקים כתומים מקיפים את המטוס. המחבלים רואים אותנו עכשיו, ויורים בכל קנה שיש להם. לזכותם יאמר שהם עירניים. עלי כבר ירו פעם, ולחלקיק שניה אני תוהה איך עידן מרגיש. יש סריקות גם ממכ"מ ה LOW BLOW של ה SA-3, אבל הוא לא נועל. בתוך שניות מגיע גובה 10000, אני מזהה את המטרה נהדר בשעה 9 ומקפל כנפיים לכיוונה. הנ.צ בול, חיווי CCRP מסייע להיגוי שלי, ואני מביא את ההמחסן הגדול למרכז התעל. לחיצה קצרה על המתג בראש הסטיק ומצב CCIP מופעל. עוד שני תיקונים וההכוונת תהיה על המטרה. לשים לב למהירות ולגובה. זווית הצלילה 30 מעלות, בדיוק כמו באימונים בנגב. עוד רגע. אלא שאז ממלאת את הבטן תחושה מאיימת שמשהו כאן לא בסדר. המטרה גדלה בתע"ל, הגובה יורד, הנ"מ מתגבר. אני מעביר עוד מבט ל-MFD הימני לראות שההגדרות הפצצה תקינות: השלכה בזוג, זמן חימוש מרעום, הכל נראה בסדר. אבל משהו לא. נגמר הזמן. פיקל! והפצצות מסרבות לעזוב את הכנף.

אני צועק קללה לעצמי ויוצא מהיעף. באותה רגע הבנתי מה הרגיש לא טוב: החיווי הקטן שלא הופיע בצד שמאל למטה בתע"ל: ARM. המפסקים קרים. מאסטר ארם ב-OFF. לכל הרוחות, זה לא יכול להיות, חימשתי בחציה! לא היה יותר זמן להרהר בזה, כי עידן דיווח על יציאה מהיעף מאחורי. כל הכבוד ילד. עכשיו הוא כונס אלי כמתוכנן, ואנחנו טסים בגובה נמוך לנ.צ יציאה. באותו רגע עמית ואוהד מגיעים למיזוג עם מיג 21 בודד מעל היבשה. עמית מנחה את אוהד לחפות עליו בזמן שהוא נכנס על המיג. ידענו שיש זוג מטרות מהדיווח של הבקר ומהאיתור המוקדם יותר במכ"מ של עמית, אבל מולם התגלה מטוס מיג 21 סורי בודד. במכ"מ של אוהד הופיע לשניות מיג נוסף מנמיך גובה, ואז נעלם. עמית שיגר חזיתית טיל לולב על המיג שלא הספיק להגיב ונפגע קשות מהפיצוץ. "הפלה!"

 

 

המצב נהיה מורכב, וצריך להחליט. זאת המהות של להוביל מבנה, לא משאירים ואקום. יש עוד מיג אחד שמיקומו לא ידוע, ומערכת ההתרעה מזכירה לי זאת בדמות צפצופים נמוכי תדר וסימן "21" על המסך מכיוון מזרח. הבקר עיוור. 3 ו-4 עוד לא ביצעו יעף והפצצות שלי לא שוחררו. משמע יש עדיין מטרות שעומדות בנמל ללא פגע. הנ"מ מטריד, אבל לא מדוייק. אפשר להתמודד עם האיומים האלה. אין מצב שאנחנו יוצאים מכאן בלי להשלים את המשימה. עמית ואוהד בדרך ל-IP להתארגן ליעף שלהם. עידן ואני נטפל במיג. "2 פתח מבנה להתקפה, אנחנו נוסקים ונחפש את המיג, 3 אתם נכנסים ליעף".

ברגע שסיימתי את המשפט זיהיתי שובל לבן ודק מתנפל עלי מכיוון מזרח. שיגור! אוטומטית שברתי והשלכתי אמצעי נגד, ואז ראיתי מטוס קרב קטן נדחף ביני לבין עידן ששמר מבנה לשמאלי, ואז הופך הטיה לימין. "המיג נכנס ביננו!" אני צועק לעידן, "הוא מתיישב עליך, תמשיך פניה שמאלית. אינסטנקטיבית, עידן משליך את הבידונים ומחדד שמאלה. המיג החליט להתייחס אליו, ועשה את טעות חייו. אני פונה ימינה, עובר למצב דוגפייט והמכ"מ שכבר היה ב – 10X60 ננעל מייד על המיג שהיה בוקטור הפניה שלי. "אני מבצע על המיג", הודעתי וסחטתי את הפיקל. הטיל ניהג יפה ופגע בחלק האחורי. המיג מיתן את הפניה אך נראה שעדיין בשליטה. הודעתי לעידן שהוא עדיין לא נקי וימשיך בפניה, ואז המיג התפוצץ באוויר. הפלה שניה למבנה.

עם הסרת איום המיגים, יש לנו מרווח נשימה קצר עד שהסורים יגיבו שוב, אם יחליטו לעשות זאת. צריך לפעול מהר. עמית ואוהד כבר היו בדרך אלינו כששמעו את המפגש עם המיג ונמצאים קרוב. אנחנו ניכנס ליעף כשלישיה, ועידן ימתין בנ.צ היציאה הבטוח. מסתדרים במהירות במקומות, מרווח של מייל ביננו, וטסים לכיוון המטרה. שוב OFFSET ב-10 מייל. משיכה, הנ"מ יורה ואני כבר לא מתייחס. מתהפך למטרה, מכוון, והפעם אין הפתעות. הקול המבורך של שחרור הפצצות ממלא את אוזניי. אחריי נכנסים עמית ואוהד בדיוק מופתי, ומטילים על המטרות שלהם שחלקן כבר נפגעו מהדף פצצות של עידן ושלי.

 

 

כולנו יוצאים וכונסים בנ.צ המילוט. אפשר לנשום קצת, אבל עדיין לא לרווחה, עד החציה. אנחנו מטפסים לגובה מעל הים וערניים למכ"מ, שמא הסורים יזניקו מטוסים נוספים. הבקר מדווח שנקי, וכך נראה גם אצלינו. מעט הדקות עוברות בשקט, והנה קו הגבול. חוצים דרומה, מפסקים קרים, עכשיו אפשר להרגע קצת. נראה שהיעפים היו טובים והמטרות נפגעו, עמית ואוהד שתקפו אחרונים מספרים שראו את הפגיעות שלנו. הבקר עולה ומדווח שעפ"י תמונת מזל"ט כל המטרות הושמדו. כמה טוב לשמוע. וגם ולקחנו שני מיגים בדרך. המתח משתחרר מעט.

 

 

מתקרבים למכונס לשארית הדרך לרמת דוד, ובהגעה מבצעים באז מעל המסלול, אחד אחד. מותר לנו אחרי משימה כזאת. מעט אחר כך כשהגלגלים שלי נוגעים בקרקע אני מרגיש את הזיעה על היד ויודע שמשימה כזאת מזדמנת פעם בהרבה מאוד זמן, אם בכלל. עם כל ההרגשה הטובה שהשלמנו את המשימה, עדיין צריך להבין למה המפסקים היו קרים ביעף. אנחנו מסיעים לדת"קים ומנופפים לשלום לטכנאים, שרואים את הטיל החסר על הכנפיים של עמית ושלי ומבינים מייד. מכבים, ויוצאים לתחקיר.

התמונות מלמד"ן כבר מחכות לנו בטייסת. כל המחסנים הושמדו כליל וגם חלק מרציף ההטענה ששימש לפריקת הספינות שהביאו את האמל"ח. כולנו פגענו בול תחת הלחץ של הנ"מ והמיגים, ואני גאה בחברים שהיו איתי במבנה ובמה שעשינו דקות ספורות לפני כן. באשר למתג ה MASTER ARM, אולי בצירוף מקרים נדיר תקלה טכנית גרמה לו לקפוץ (כפי שהייתי רוצה להאמין), ואולי למרות זכרוני לא ביצעתי את הפעולה הנדרשת בחציה. כך או כך קיבלתי שטיפה רצינית ממפקד הטייסת, ושורה "מכובדת" על לוח הבזיונות הטייסתי.

 

 

הסורים, שממילא במשבר פנימי עמוק, לא פרסמו דבר על תקרית הפלת המיגים במשימה שלנו. ביום שלמחרת קיבלנו כולנו הוראה שלא לדבר על העניין. מישהו למעלה החליט שאין טעם ללבות את האש. את הגאווה נשמור בינתיים לעצמינו, אבל כדרכם של אירועים במזרח התיכון, בעוד ימים, או שבועות, או שנים, עוד יסופר על כך.

זהו היום השלישי למלחמה. יש לנו עליונות אווירית מוחלטת בכל איזור לבנון וסוריה. שדות התעופה הסוריים מושמדים, וכן סוללות הטק"א, מה שאומר שאנחנו יכולים לטוס חופשי בכל האיזור ולעשות כאוות נפשנו, כמעט… למטה עוד אורבים כוחות קרקע עם טילי כתף ויש מעט נ"מ קני, אסור להכנס לשאננות.

כוחות הקרקע שלנו גם כן עשו שמות בצבא הסורי, המצב מבחינתנו מתחיל להראות טוב, מבחינתם מתחיל להיות נואש – אין לדעת מה זה יגרום להם לעשות.

 

http://www.youtube.com/watch?v=DxV8ruKlwI8

10:00 מפעל כימיקלים "דמיר", דמיר, סוריה
גנרל חאפיז אל חווארי היה גאה בעצמו, 5 שנים של עבודה מאומצת עומדות לבוא לסיומן היום, ולתת לצבא הסורי את אורך הנשימה שהוא כה צריך. 5 שנים עבדו אנשיו של אל חווארי תחת מעטה סודיות קפדני. לאף אחד מאנשיו היה אסור לספר בגלוי במה הוא באמת עוסק. 
אל חווארי סקר את המפעל, את פס הייצור, וחייך לעצמו – הנשיא הולך להיות מרוצה…

10:30 הקרייה ת"א, לשכת שר הבטחון
שר הביטחון היה שקוע בתיק עב כרס, שהכיל מה שנראה כמו ערימת מסמכים ותצלומי אוויר.  כשסיים הרים את עיניו, הוריד את משקפיו, והישיר מבט אל עיני ראש המוסד: "עד כמה זה אמין?"
"מאה אחוז", ענה ראש המוסד, "החבר'ה שלנו בסוריה ווידאו את זה ע"י מקור פנימי. הם גם יודעים לומר שהסורים הולכים להשתמש בזה בקרוב. אנחנו חייבים לעשות משהו, ומהר!"
כעת היה אישור וודאי מהמוסד, שמפעל הכימיקלים בדמיר, אותו מפעל תמים לייצור סבון נוזלי לכלים, שעל תצלומי האוויר שלו הסתכל, מחביא בתוכו פסי ייצור לראשי נפץ כימיים. לסורים שנדחקו לפינה, יש את היכולת לייצר במסות ראשי נפץ כאלה, והם מתכוונים להשתמש בהם ביומיים הקרובים – המשמעות: קטקסטרופלית. טילי הקרקע קרקע הסוריים יכולים להגיע לכל מקום בארץ, ועם רש"קים כאלה, המשמעות היא עשרות אלפי, אם לא מאות אלפי נפגעים – אסור לתת לזה לקרות!
הוא הרים את השפופרת ובקול נבוב אמר: "שירה, תכניסי לפה שתי כוסות קפה, בבקשה, ותשיגי לי דחוף את מפקד חיל האוויר…"

11:00 טייסת 108, רמת דוד
אחרי שתי יממות רצופות של טיסות ללא הפסקה, הטייסת קיבלה קצת הפוגה ובמועדון הטייסת היו החבר'ה ישובים מול הטלוויזיה, צופים בצילומי הכוונות משתי היממות האחרונות.
קולה של הפקמ"צית בכריזה הפר את השלווה: "איתי, עמית, ירון, ואורי, גשו בבקשה לחדר תדריכים 4".
ארבעתינו קפצנו כנשוכי נחש, ורצנו לחדר התדריכים.
אחרי שמפקד הטייסת הכניס אותנו בסוד העניינים, ניגשנו בחרדת קודש לתכנון הגיחה, ולתדריך. הרגשנו היטב את כובד האחריות – אסור לפספס.

30 דקות מגמר התדריך החלו  ארבעת מטוסי הF-16 להתגלגל מהכיפות לכיוון המסלול. התכנון היה לתקוף מיידית את המפעל, עם 2 פצצות ש"כ של טון כל אחת. 8 טון של עוצמה מזוקקת שתמחק את האיום אחת ולתמיד.
התיישרות זריזה במדורג על המסלול – איתי מוביל, עמית מס' 2, אחריו אני מס' 3, ואורי מס' 4.
מכת מבער, ואנחנו באוויר, נוסקים לגובה 21000 רגל – לא צריכות להיות בעיות, הטק"א הסורי כבר לא מהווה איום. חציית קו זריזה, ומבצע "שדות אירוסים" יוצא לדרך.

11:58 מעט מערבית לדמיר
גנרל אל חווארי יצא זה לא מכבר מהמפעל בדמיר לכפר קטן, השוכן ליד דמיר על גבעה השולטת על האיזור. בכפר הייתה מסעדה נחמדה שם נהג אל חווארי לסעוד את ארוחת הצהריים שלו. התענוג העיקרי שלו היתה העובדה שממקום מושבו במסעדה, יכול היה לראות את המפעל, ועלץ על כך שמבחוץ המפעל נראה בלתי מזיק לחלוטין. הוא ורק הוא מכל באי המסעדה ידע על המוצר הקטלני שעומד לעזוב היום את שערי המפעל, ולהמיט אסון על האוייב הציוני. "לא משנה מה קרה עד עכשיו במלחמה, כשנפעיל את זה הישראלים יתחננו לרחמים" חשב, "ואני הולך לקבל את קידום חיי".
הוא היה עסוק כל כך במחשבותיו העליזות, עד שכמעט ולא שם לב לרעש המנועים הסילוניים שנשמע מעל. 4 הנקודות שראה בשמיים הבהירים היו יכולים להיות מטוסים סוריים, אלמלא התחילו לצלול לפתע בזה אחר זה לכיוון המפעל. אל חווארי נתמלא אימה כשהבין מה עומד לקרות, כוס הקפה נשמטה מידו, שפתיו רעדו, ועיניו נפערו לרווחה.

12:00 שמי דמיר
"1 נכנס" אני שומע את קולו של איתי באוזניות, ותוך רגע רואה מוץ ונורים באוויר, ואת מטוסו של איתי צולל. "2 נכנס" – תורו של עמית הגיע להמיט אש ועשן על המטרה.

"תורי" אני חושב, "3 נכנס" אני מודיע, וצולל. מכיוון שהמטרה הייתה תחתינו ולא היה לנו קשר עין בתחילת הצלילה, צללנו לפי קו הCCRP, עד לקשר עין עם המטרה. אני צולל, מתיישר עם היהלום ו… כלום אין מולי כלום! המפעל לא שם, רק חול! תוך רגע אני מבין שהייתי מוזן על נ"צ לא נכון והCCRP לקח אותי לעזאזל. מאחורי אורי הטיל את פצצותיו, והודיע שחובר למבנה. איתי מאשר לי להכנס ליעף נוסף. מכניס את אורי לחיפוי, מוודא שהפעם הנ"צ נכון, שלא יהיו עוד פאדיחות, ושובר לכיוון המטרה – צלילה, המטרה אפופה אש ועשן, המון פיצוצים משניים כתומים, ממש זיקוקין די-נור.
אני שם את הפיפר על מה שנשאר מהבניין הראשי של המפעל, ולוחץ פיקל. בשנייה המטוס נהייה קל ודוהר כמו סוס. מוץ נורים, טיפוס מעל גובה טילי הכתף, ושבירה לנ"צ מילוט לחבירה עם איתי.

12:02 מערבית לדמיר
גנרל אל חווארי עמד בחלון המסעדה, שלהבות צהובות וכתומות השתקפו בו, ובהה בגוש האפר והעפר שהיה פעם המפעל עליו עמל שנים רבות. ארבעה מטוסים צללו על המפעל, השלישי משום מה עשה סיבוב, ואחרי שהשלושה האחרים פוצצו את המפעל, הוא חזר וכמו נעץ את המסמר האחרון בארון. אל חווארי הרגיש בחילה – "הנשיא לא יהיה מרוצה" הוא חשב בעודו מתמוטט על הכסא הקרוב.

12:05 דרומית לדמשק
יצאנו מהיעף וחזרנו למבנה בדרכנו הביתה. הבקר עלה מול המוביל בקשר, בירר מה מצב הדלק שלנו, "קחו כיוון לחריץ מדרום לדמשק, הבסיסים שם עושים קולות של עומדים להפתח. אנחנו רוצים להזכיר להם לא כדאי להם, שיוותרו מעכשיו."

אנחנו  שוב בגובה 21000 מבצעים פטרול חסר תכלית, להפגת המתח, הפיצוצים והאש נשארו מאחורינו, וכעת שרר שקט בקוקפיט בעוד אנחנו "מגהצים" ופונים ימינה, שמאלה. טיול סוריאליסטי בסוריה, שבסיומו הפנינו אף לכיוון הבית, מנופפים בכנפיים לרבעיית הבזים שחלפה אותנו בדרך להחליף אותנו בפטרול.

13:00 רמת דוד
רבעיית מטוסי הF-16  נחתה, פינתה את המסלול, והסיעה לדת"קים. עוד יום עבודה שגרתי בטייסת 108.
הלילה תושבי המדינה יוכלו לישון בשקט, הם אפילו לא מודעים לאיום שהוסר זה עתה מעל ראשיהם.

30.9.2010
בסיס רמת דוד

לילה שני למלחמה, העייפות כבר מורגשת בצורה קשה, טיסות ללא הפסקה במשך יומיים, יום וליל.

לפני חצי שעה קיבלתי משימת הובלה של רביעייה לתקוף בסיס שכוח אל דרומית לדמשק, ככל הנראה הבסיס הינו בסיס הבית של אימוני יחידות הקומנדו הסורי. התקיפה אמורה להיות פשוטה מאוד: הגעה בגובה גבוה וביצוע קלע בגובה זה, ללא איומים אוויריים או נ"מ, וחזרה הביתה. הבטיחו לי שאחרי הגיחה אני הולך לישון שעתיים…

10 דקות לפני כניסה לתאים הגיע דיווח מודיעיני מוזר ולא ברור, ריבוי מטוסי אויב מעל המטרה, ומעל דמשק. "איך זה יכול להיות!!" אמרתי לעצמי. הרי כל השדות שלהם לא פעילים, הם קיבלו סיוע מאירן? המשימה הפשוטה כבר לא כ"כ פשוטה, בהחלטה של רגע החלטתי לשנות את כל מתווה המשימה – טיסה בגובה נמוך 300 רגל מעפ"ש וביצוע חטף חטוף ימני, הרי אנחנו קרובים מאוד לדמשק ולא יודעים בדיוק מה מצפה לנו משם , השינוי אושר ע"י מפקד הטייסת, תדרכתי את החבר'ה ויצאנו למטוסים.

עלינו למטוסים, נחגרנו והתחלנו את ההנעה. מזל שיש את זמן איפוס ה INS לחשוב קצת לעצמך בשקט, לחזור על מתווה המשימה, להיזכר שוב בתצאו"ת של המטרה…

עולים למסלול 15 מדורג ימני, 3 שניות הפרדה, "אחד פלפל" אני מדווח ונדחק לכיסא מכוחו העצום של המטוס. כולם באוויר במבנה, חציית קו, מכבים אורות ומכ"ם, מפסקים חמים, ירידה לגובה צמרות העצים במבנה הגנתי, והקרקע חולפת בקצב רצחני.

מגיעים ל IP. רגע האמת, "מעבר לטורי" אני קורא בקשר, מבצע היסט תו"כ חיפוש המטרה בעיניים, איפה היא אני חושב, טעיתי בניווט? ואז היא מופיעה בשעה 1, הקלה, אך עדיין לא סיימנו. אני מגיע לנקודת המשיכה, "1 נכנס" אני קורא בקשר, כולי מלא אדרנלין, מרגיש את כוחות הג'י במשיכה. אני מתהפך ומזהה את המטרה, פיפר עליה, השלכה ויציאה כולל דיווח "1 יוצא". כמובן שכל חברי המבנה מבצעים איתי בהפרש של 5 שניות אחד מהשני, המטרה מושמדת לחלוטין כולם 100% פגיעה במטרה, בנוהל הטייסת.

התקרבות:

שניות לפני משיכה לחטף הצידי:

גמר היפוך וצלילה למטרה:

לאחר השמדת המטרה, קיבלתי דיווח מהבקר ("אוורסט") שמיים נקיים. בירור דלק אצל חברי המבנה, כן יש הרבה דלק. משיכה לגובה 20000 לביצוע פטרול אלים, אם כבר באוויר עם דלק אז ננצל את המצב.

אוורסט מדווח על מסוק Mi8 בודד צפונית לנו 10 מייל, אנחנו פונים ליירוט, "קשר עין עם המטרה בשעה 11" אני מדווח "2 איתי בחיפוי קרוב, 3,4 תישארו בחיפוי מגבוה" אני צולל לכיוון המסוק עם 2, סוגר טווח, צליל טוב שיגור ופגיעה, עוד אחד לאוסף.

קצת לפני הפגיעה:

 

הפיצוץ:

מיד לאחר ההשמדה אוורסט מודיע על מסוק נוסף, "3,4 ליירוט, אני ו 2 צוברים חזרה גובה לחיפוי מגבוה", אני קורא בקשר.

לאחר כ 5 דקות של חיפוש המסוק אנו מקבלים מטרות חדשות מהבקר, את המסוק אנו נוטשים (כנראה נחת והסתווה, אולי שמע על גורל חברו). בירור נוסף של מצב הדלק – 2,4 קצרים בדלק, "מה עושים?" אני חושב לעצמי. " יש שתי מטרות שמנות שחבל שיגיעו ליעדם עם אספקה לאויב". "2 תוביל את 4 לבסיס, 3 אתה איתי ליירוט" אני מורה בקשר, " אוורסט מבקש ווקטור ליירוט".

אני ו 3 טסים ליירט שני אנטונוב 24 עמוסים באספקה לאויב. כ 40 מייל מהאנטונובים אוורסט מפנה אותנו למטרות איכותיות יותר: זוג סוחוי 24 שחזרו מתקיפה על בסיס עובדה. "חייבים ללמד אותם לקח שאותנו לא תוקפים ונשארים לספר על זה"… טסים לכיוונם, אחד מהסוחויים מופל ע"י נ"מ שלנו לפני הגעתינו לטווח. את השני אני נותן ל 3 להפיל תו"כ חיפוי שלי. הסוחוי מתפוצץ והטייס לא מספיק לנטוש, זה המחיר שעליו לשלם.

 

למזלנו הפנייה ליירוט הסוחוי לא הרחיקה אותנו מהאנטונובים, אני ו 3 מגלים אותם במכ"ם, "3 אני לוקח את הקדמי הימני אתה את האחורי השמאלי", אני מורה בקשר. 10 מייל, 8 מייל ,6 מייל, 4 מייל "1 משגר" אני מדווח, שובל המנוע הרקטי של הטיל פוני ישירות למטרה ופוגע בצורה מדויקת, פיצוץ ולהבות , הוא נופל! 

 

3 מדווח על פגיעה אבל האנטונוב שלו ממשיך לטוס! יש יתרון ל-2 מנועים כנראה. "3 כנס עליו שוב אני בחיפוי". זמן קצר לאחר מכך אני רואה פטריית עשן באוויר, "הוא יודע מה הוא עושה" אני מחייך לעצמי. "מצב דלק?" אוקיי, הגיע הזמן לחזור הביתה.

מודיע לאוורסט על חזרה. אחרי חציית קו 2 מבקש אישור למכונס ומקבל. אנחנו נוחתים אחרי יותר מ 100 דקות טיסה בגיחה זו, בסיס אויב מושמד לחלוטין (9 מטרות קרקעיות), 4 הפלות למבנה ואפס נפגעים אצלנו. לא רע לתנאי עייפות של יומיים ללא שינה.

הכרית מחכה לי, יש לי שעתיים לישון, נשמע טוב…

יום א בצהריים, היום הראשון למלחמה.

ב 2200, מוצאי שבת, החליטו הסורים לעשות לנו הפתעה סטייל יום כיפור, רק שהפעם זה לא כל כך הלך להם, בעודם שועטים דרומה לכיוון רמת הגולן ולתוך לבנון במטרה להגיע לגבול הישראלי, פתחו כוחותינו במירוץ לכיוון צפון, ע"מ להתייצב על הגבול, ואף לעבור לצד השני. כוחות המילואים גויסו מבעוד מועד.

http://www.youtube.com/watch?v=lYdi9QNA2jQ

אני אחרי גיחת תקיפה בביירות, תקפנו שם את תחנת הכח, ועשינו חושך למקומיים, שיבינו שהמלחמה היא בשטח שלהם, בזוית הפה עולה חיוך קטן כשאני נזכר בכינוי שלי בטייסת – Blackout.

נכנסים לתדריך מסודר ראשון – מפקד הטייסת אומר שטייסת 108 היא בשלב זה חלק ממאמץ של חיל האוויר להשלטת עליונות אווירית בשמי המערכה – תפקידנו: כניסת לקרבות אוויר יזומים עם מטוסי האוייב, ותקיפת שדות התעופה שלו. אחותנו הדו מושבית לכנף תתקוף את סוללות טילי הנ"מ שלו. ביציאה מהתדריך אני מעיף מבט בלוח האיושים, והמבט קופא על המשימה שלי – אני משפשף את העיניים אבל שום דבר לא משתנה – עדיין כתוב שם שאני מוביל זוג לפטרול אלים בשמי החרמון. אני?? מוביל זוג במלחמה?? כבר??? הרי אני חדש בטייסת והוסמכתי כמוביל זוג רק לפני פחות מחודש, מה הם חושבים שם בהנהלה? אבל כנראה זהו חלק מגלגל הצדק הטייסתי, ומישהו החליט שהגיע תורי. רווח לי מאוד שראיתי שמס' 2 שלי הוא עמית, אחד טייסים הוותיקים בטייסת, ומוביל רביעייה מנוסה. החלטתי ביני לבין עצמי שהכל יהיה בסדר. נשימה עמוקה, ואני הולך להכין תדריך, מבט חטוף במפה והתצ"אות מראה שהאיזור שורץ סוללות טילים ונ"מ קני…

1330, אני ועמית חגורים במטוסים, 20 דקות להמראה.  בדיקת קשר זריזה מול המגדל והבקר, ומקבל אישור להניע.    אני מורה למכונאים בסיבוב אצבע שאני עומד להניע, המכונאי זוקף את בהונו, ומראה לי הפינים שהוריד מהמטוס, אני לוחץ על מתג ההנעה. הרעם העמום המוכר מתחיל להשמע, מתגבר והופך לשריקה אימתנית. אני סוגר את החופה ובבת אחת הכל נהייה שקט – גם רעש וגם החששות. עכשיו אני מרוכז במשימה: לדפוק כמה שיותר מטוסי אוייב. כיול ולחיצה על המתגים הדרושים, ואני מדווח שאני מתחיל להתגלגל – קולו של עמית המאשר בקשר מפיג מעט את תחושת הבדידות.

המטוס מתגלגל אל עמדת ההמתנה, אך לפני שאנחנו מספיקים להתיישר מסודר… "זנק! זנק! זנק!" נשמע קולו של הבקר, "רבעיית מיג 21 ומיג 23 מאיימים על מטוסי רעם שתוקפים בדמשק" – עלייה חפוזה למסלול, מכת מבער בגב, המטוס רץ וממריא. מבט לאחור מראה לי שעמית אחרי ומתיישב במבנה. "כיוון 040 90 מייל, אני לוקח אתכם מסביב לSA6 בדמשק" ., יש על מי לסמוך שם בבקרה.  אחרי ריצה קצרה, הבקר עולה שוב, ומודיע שהרעמים תקפו, מגינים על עצמם ואף התחילו לעשות שמות במיגים. "ממזרים" אני חושב לעצמי. וחוזר לנתיב הפטרול. החרמון נראה מדהים מהגובה הזה.

"צפע מאוורסט" שוב הבקר עולה מולי, ומכוון אותי לארמדה של מסוקי MI-8 שטסה זוגות זוגות מביירות לדמשק. "ממש כמו בתיבת נח" אני חושב, "רק שלתיבה הם לא יגיעו". אני לוקח כיוון, ולא מקבל קליטה במכ"מ, מדווח בקשר, ושמח לראות שעמית נעל על אחד מהם ואני מקבל אותו בDATA LINK. אני לוקח כיוון לפי הנעילה של עמית ושומע את הבקר סופר לי לאחור את מספר המיילים שנשארו עד למפגש. העין צדה זוג מסוקים על האף גובה נמוך. "2 אני לוקח אותם, אתה בחיפוי" אני מודיע, וצולל למטה בחריפות. כמה שניות אני בטווח טילים, זווית מאוד תלולה, משגר וחולף מעל המסוק והטיל – "2 לא מזהה אם פגעתי", "שלילי פגיעה" 2 מודיע, "לך על שניהם" אני אומר לו, ומושך בחריפות למעלה בלופ מעל כולם לחיפוי. בשיא הלולאה, אני רואה פטריית אש מרוחה על הקרקע, וטיל נכנס במסוק נוסף. קריאת השמחה של עמית לא מאחרת לבוא "2 מסוקים ברצפה".

הבקר מכוון אותנו לזוג נוסף, הפעם מזהים במכ"מ ויוצרים קשר עין במהירות. הפעם אנחנו רצים בגובה נמוך – , בום בום, נ"מ קני יורה עלינו, מהגובה הזה זה נראה מפחיד, אבל מתמקדים במשימה… אני מזהה אותם, עין הטיל נעולה על המסוק, משגר ו… מפספס, הטיל נכנס בצלע הר. "לעזאזל" אני חושב לעצמי ," מה לא בסדר?" , המסוק מדלג מעל ההר, מה שנותן לי מבט של הבטן שלו על רקע השמיים (דבר נדיר כשמדובר במטוס קרב מול מסוק), אני מנצל את הרגע ומשגר פנתר נוסף שמפצפץ את המסוק לרסיסים. 2 משגר על השני ומוריד את המסך על הזוג הזה.  ברגע זה מגיעים בזים לאיזור ומתחילים לעשות שמות במסוקים. "הלו, זה הטרף שלנו" אני רוצה לצעוק, אבל אין זמן להתעצבן, הדלק קצר והמטוסים מרובים…

זוג מסוקים נוסף מסיים את חייו כמו שני קודמיו, כשהבקר מודיע על זוג מיג 25 באיזור, ונותן לנו כיוון. "ממזר הבקר" אני ממלמל, "מכניס אותנו ישר לזנב של המיגים",  אבל שוב הבזים מגיעים וגונבים את ההצגה. "בני ז…" אני שואג בקוקפיט, אבל האכזבה היא קצרה, "כיוון מזרח 32 מייל, זוג מיג 21 למפגש!" הבקר מודיע, ואנחנו לא מחכים שנייה, המבערים נפתחים למלוא העוצמה, אנחנו בגובה 11000 רגל ומזהים זוג מיגים מתייחסים אלינו. תוך כדי שהבידונים עפים לכל הרוחות,אני שומע את עמית מודיע "סוחוי 27 ב30 מייל", בלי להבין את המשמעות אני מורה "ממשיכים למפגש". המיגים מתפצלים, אני לוקח את המוביל, ומורה לעמית להיות עלי בחיפוי ולשים עין על המיג השני. חולפים ונכנסים לקרב פניות עם המיג תוך כדי צלילה ספירלית, הG גבוהה, קשה לנשום, קשה לעקוב אחריו. אני מגיע ליתרון, ונזכר באמרה ישנה שאומרת "לפני שאתה יורה, שים לב שאין לך אף אחד על השש", מבט זריז אחורה, נקי, רק עמית שם, מבט חוזר קדימה, והלב מחסיר פעימה, המיג לא שם!  מבט נוסף אחורה מגלה את המיג שם, הוא עשה לי תרגיל תן לו לחלוף! שובל לבן יוצא מתחת לכנף שלו "אחד משגרים עליך" אני שומע את עמית, אני שובר לתוך הטיל, מוציא נורים כמו משוגע, סוגר את המבער, ומתפלל – הטיל מפספס, ותוך כדי שהוא חולף אותי, אני שומע את עמית מודיע "המיג שישב עליך הופל" – איזה תענוג לעשות עם האיש הזה עסקים.

אין זמן להרהורים, המיג השני איפה שהוא שם, סורקים מסביב, ולא רואים אותו, הכל נראה נקי. "צפע מאוורסט, נתק מגע, סוחוי 27 ממזרח 20 בדרך אליך" – רק עכשיו הבנתי, המיגים היו רק הסחה עבור הסוחוי, אם לא היה בקר, המפגש עם המיגים היה יכול לעלות לנו ביוקר – טוב נתחקר אח"כ, "צפע גובה נמוך, פלפל מלא, לנתק מגע" אני מורה, ואנחנו יוצאים מערבה. לאחר כדקה, הבקר מודיע שהסוחוי פנו הבייתה, וגם כעת הוא מזהה את המיג השני שאף הוא לוקח כיוון לדמשק – בקשה שלי לזנב בו נתקלת בסירוב מצד הבקר, ובצדק – אנחנו הרבה זמן בשטח, הסורים מודעים לנוכחותינו, ומכינים לנו מארבים.

מטפסים לגובה, אני מסתכל על הדלק, עוד 1000 ליברות לבינגו, המצב אצל עמית קצת יותר טוב. אני מודיע לבקר שאני לוקח כיוון הבייתה, אך לא איש כמו הבקר שלנו יפספס הזדמנות ליירט. אנחנו מוכוונים למסוק MI-8 נוסף, 2 מזהה ראשון, ואני מאשר לו להפיל את המסוק. האישור שלי הופך לעובדה אפופה בלהבות תוך שנייה.

זהו ,מספיק, הדלק נמוך וחייבים לחזור הבייתה, מגיעים חזרה לבסיס, אחרי כשעה ועשר דקות אינטנסיביות באוויר. על גילגול הנצחון המסורתי מעל הטייסת ויתרנו מפאת חוסר הדלק, לא נורא הכנפיים הריקות מטילים יעשו את החמשים שמחים מאוד גם כך.

הסעה לדת"ק וכיבוי, כולי מזיע, אבל שמח שהצלחתי להחזיר את המבנה הביתה בשלום עם שלל נכבד. יורד בסולם, ופוגש את עמית ליד המטוס שלו. אחרי לחיצות ידיים וחיבוקים מהמכונאים, נכנסים לתחקיר. הסתבר שלא הדלקתי קירור א"א, ולכן חלק מהטילים שלי פספסו, בעיקר בגובה נמוך על רקע האדמה. תפסתי את הראש, ומפקד הטייסת בפנים חמורות סבר נזף בי. אך לאחר שנייה, המבט חמור הסבר הפך לחיוך, והשבחים על ההפלות לא איחרו לבוא, מסתבר שהפלנו חלק גדול מהקומנדו הסורי שהיה במסוקים, והנחתנו עליו מכה קשה. המיג 21 שהופל זיכה את עמית בטפיחות עזות על השכם ממני ומהמפקד – היה זה ה מיג הראשון שהופל ע"י הטייסת במלחמה הזו.

בחדר המבצעים, על מסך המחשב, כבר הוזנה המשימה הבאה שלי. אחרי המשימה הזו, יש לי הרגשה שאני מוכן להכל…

20.3.2010
בסיס רמת דוד

 זהו היום השני ללחימה, הסורים שוטפים את הלבנון מצפון וזורמים דרומה, כוחות צה"ל מנסים נואשות לבלום את זרימת הכוחות אך כמעט ללא הצלחה.
חיל האוויר סיים כמעט את משימתו העיקרית בהגנת שמי המדינה וייצור עליונות אווירית ונמצא בשלב המעבר משימתו השניי – אמנעה וסיוע לכוחות הקרקע.
במסגרת משימות האמנעה הוטלה על טייסת 108 משימת תקיפת כוחות קרקעיים  בדרום הלבנון.

התעוררתי מוקדם בבוקר, משום מה הרגשתי שלא ישנתי היטב את מעט השעות שניתנו לי, בראשי הפכתי את פרטי המשימה שוב ושוב, כוחות האויב קרובים לכוחותינו, תחושת הדה-ז'וו של יום כיפור עטפה את כולנו והרגשנו ששוב אנו נלחמים על הבית. לאחר אין ספור גיחות הגנה אווירית הצלחנו סוף סוף לייצר את העליונות לה ייחלנו ועתה עלינו לשנס מותניים ולסייע לכוחות הקרקע השחוקים מהלחימה הארוכה בה הם עסקו בבלימת הסורים החותרים דרומה.

 

 

 

 

הבוקר, עם הזריחה נטוס לדרום לבנון ונבצע אמנעה לכוחות הקרקעיים, שותה קפה ובינתיים מתקבץ הצוות המיועד, שרון, איתי וירון,  צוות מעורב של טייסים וותיקים וצעירים יחסית שאך לא מזמן הגיעו לטייסת. מתדרכים, עוד לגימה מהקפה, סיגריה ויוצאים למטוסים. מתיישב בתא, מתחיל את רצף ההנעה ומחזיק אצבעות שכל המחוונים יהיו בתחום הירוק, תפילתי נענית והמטוס שמיש, בודק מול שאר המבנה וכולם מדווחים – "שמיש" !, מצדיע לראש הצוות ומתחיל בהסעה, מבט חטוף לאחור וכל המבנה אחרי. מסיעים אל המסלול, ברקע קריאות בקשר של מבנים נוספים מהבסיס הנמצאים עמוק בתוך המשימה שלהם. ממתינים לפני המסלול, מטוסי הבסיס מתחילים לחזור לנחיתה ואני ממתין בקוצר רוח לצאת לדרך…… מבט אחרון ללוח המחוונים, מקבל אישור מהמגדל וקדימה אל המסלול. מתיישרים במבנה מדורג, מצערת עפה קדימה, "ברזל בברזל" המבער ניצת, המכה המוכרת בגב והמטוס הנאמן שלי מתחיל להתגלגל בכבדות קדימה……… 180 קשר, אף מעלה, והמטוס מנתק מהמסלול…..זהו, מכאן כבר אין דרך חזרה.

 

 

 

מתחילים לרוץ צפונה תוך טיפוס לגובה 16, החבר'ה מתיישבים בזריזות במבנה התקפי, ואני מודיע למס' 3  להתפצל לחיפוי א"א כך שיאפשר לי ראש נקי לחפש את כוחות האויב. תוך כדי אני מבקש תמונת מצב מהיב"א הצפונית. הבקר מודיע על זוג מיג 23 שמגיע מצפון מזרח ובו"ז 3 מודיע לי כי הוא ו- 4 לוקחים כיוון ליירוט המיגים. 2 ואני ממשיכים לחפש את כוחות הקרקע כאשר הבקר צועק:"מיג 23  15 מייל כיוון 030 חם", מסתכל ב-HSD, ולוקח מיידית את 2 לאיגוף המיגים ותמיכה בזוג השני…..3 ו-4 מודיעים כי המיגים נמצאים בכוונות ומה שנותר הוא להמתין לאות השיגור. בינתיים 3 מאבד נעילה ו-4 שהיה בחיפוי עליו לוקח את המיג המוביל. אני שחיפיתי עליהם משגר יחד עם מס' 4, ולמרבה ההפלא הפנתר החטיא (האמת שהשיגור נועד להכניס את המיג לתמרון הגנתי ולמנוע ממנו לשגר על 3) לשמחתי – 4 הצליח להפיל את המיג שלו וכמו שזה נראה – המיג השני התקפל הביתה.

 

 

מודיע למבנה לחבור ולכנוס דרומה על מנת להתארגן לפני הכניסה מחדש ללבנון, בדיקה קצרה מעלה כי מצב הדלק מספיק לכניסה חוזרת. 3 מודיע כי המיג הצליח לשגר עליו בטרם הוא הופל והוא (3) השליך את כל המטען על מנת להתחמק. מבצע הערכת מצב זריזה, חוזרים למשימתינו העיקרית -לסייע לחיילים שם למטה. 3 ו-4 חוזרים לגובה 20 לחפות עלינו, בינתיים אנו מזהים את כוחות האויב ואני נכנס לתקיפה, מבצע יעף אחד עם מצררים ומדליק מס' רכבים תוך כדי חיפוי של 2 שיושב גבוה, יוצא מהיעף ומתחיל לחפות על 2 שנכנס ליעף, נראה טוב אבל, מה לכל הרוחות קורה כאן, 2 צולל וצולל אבל הפצצות לא משתחררות, קיבינימט אני מסנן לעצמי, למטוס שלו יש הסטוריית תקלות השלכה ואני מקווה שדווקא עכשיו הוא לא מתעתע בנו עם תקלה נוספת…… 2 מודיע על יציאה וכניסה נוספת, שוב הפצצות לא משתחררות…….3 מזהיר אותנו כי מתקרב איום מצפון והוא יוצא עם 4 ליירוט…..מבט זריז במכ"מ ומתברר כי האיום מכיל רביעיה, זיהוי ראשוני מגיע מ-3 – מיג 21. אוסף את 2 ולוקחים כיוון לאיום לסייע ל-3 ו-4, משום מה האיום לא מתייחס אלינו וטס ישירות דרומה….מעניין אני אומר לעצמי ומתחיל לחפש מטוסים נוספים שמא מכניסים אותנו למארב, לא מוצא כלום ומתאם עם 3 חלוקת מטרות, שבינתיים שלח את 4 לאיגוף מצפון. תוך כדי התמרון 1 מצליח להשיג יתרון על אחד המיגים ואז מתברר –  מדובר למעשה במפציצי סוחוי 17 בכיוון ישירות לחיפה! עקרונית הם אינם מהווים אין עלינו אבל, במלחמה כמו במלחמה – לא מפספסים הזדמנות פז כזו להפיל. תמרון זריז של 1,2 ו-3 ואנו מפילים את כל הרביעיה כאשר אני רושם לעצמי שתי הפלות, יפה אני חושב, עכשיו נותר ללכת לרוקן את הפצצות על האויב שלמטה ולחזור הביתה. נו, ואיך אפשר בלי שמרפי יתעורר ויכה בנו שוב ?! 4 מודיע בינגו….מסתכל במפה, הנה אנו לייד בירות ו-4 בלי דלק, מודיע ל- 3 לאסוף אותו ולחזור הבייתה לנחיתה תוך שיקול דעת בהשלכת מטענים. בינתיים 2 חובר אלי ומודיע שהפצצות לא השתחררו עקב מפסק מאסטר שהיה קר. תקלה, אבל נטפל בזה אחר כך… אנחנו נכנסים שוב, זורקים פצצות על קבוצת רכבי אויב, מדליקים עוד כמה מדורות ונוסעים הבייתה.

 

 

 

מתחיל להתארגן לנחיתה….הידיים רועדות מעודף אדרנלין, מבצעים מעגלי המתנה יחד עם 3 שחובר אלינו בינתיים ומחכים ש-4 ינחת ויפנה את המסלול, לשמחתי לא עוברת דקה והוא מודיע כי הוא מסיע לדת"ק, נוחתים ומסיעים לדת"ק, מחנים את המטוס, בד"ח כיבוי, פותח את החופה ונותן לרוח הבוקר הקרירה לייבש את הזיעה שהצטברה תחת הקסדה……מנסה לצאת מהתא אבל הרגליים רועדות מהמאמץ….. המכונאי עוזר לי והנה אני למטה לוחץ ידים עם חברי המבנה, ונכנסים לתחקיר. עוברים בפירוט על מהלך הטיסה וההפצצה. באשר ל-2, הוא שכח לחמש מפסק מאסטר בחצית קו, כנראה שתרמה לזה ההתרגשות של גיחה מבצעית ראשונה. הוא קיבל נזיפה רצינית, ולמרות שלא היה לי נעים לעשות את זה לטייס טוב, בטוח שזה לא יחזור בשנית. יצאנו מהתחקיר, ואני מקבל הודעה מהמבצעים כי התקיפה זרעה בהלה בקרב הכוחות הסוריים שעצרו את התקדמותם. אין לי ספק כי זו רק תחילת הדרך והדרך אל הניצחון עדיין ארוכה.

 

06.02.2010
בסיס רמת דוד

תקיפת מחנה צבאי בעומק סוריה.

רביעיית מטוסים תקפה את המחנה וזוג נוסף ליווה וסיפק חיפוי מגובה בינוני.

 

http://www.youtube.com/watch?v=zyNFnmLaSto