שבועיים חלפו מאז ביצעה הטייסת גיחה לתקיפת מחסני תחמושת של חיזבאללה בדרום לבנון. חרף ההצלחה ידענו שהמשחק עם הארגון רחוק מסיום, ותהליך ההתעצמות שלו, למרות שספג עיכוב משמעותי, ימשך. בתחילת השבוע העביר לי מפקד הטייסת במייל הסודי ביותר את הערכת המצב המעודכנת של מחלקת מבצעים במטה ח"א, בזו הלשון:
לאחר השמדתם של מחסני התחמושת במרג' עיון בפ"מ הקודם,המחבלים החלו לקבל משלוחי נשק מתוגברים דרך הים וככה"נ גם דרך האויר, כנראה כחלק מן המאמץ להשלים את כמויות האמל"ח שאבד בתקיפה.
מידיעות שהצטברו עד כה עולה שהמחבלים מעדיפים לאכסן כמויות גדולות של אמל"ח בתחומי נמל צידון עצמו, תוך שימוש במחסנים שבשגרה משמשים גם חברות זרות (כנראה על מנת ליצור דילמה אצל הצד שמנגד באשר כדאיות התקיפה במקרה ויפגעו נכסים זרים בנמל).
את האמל"ח המחבלים יעדיפו בסופו של דבר להעביר אל בסיסיהם בכמויות קטנות ובמהירות על מנת להקשות על ח"א בסיכולם.
http://www.youtube.com/watch?v=4GU3RDmS3jI
על טייסת 108 הוטלה המשימה של תקיפת המחסנים בנמל עצמו. לא עוד מוצב קטן ומוסתר בהרים, אלא תקיפה בליבה של עיר גדולה. המחבלים שינו את חוקי המשחק בכך שהכניסו נשק לתוך אתר אסטרטגי בלבנון,ואנחנו לא התכוונו לתת לעובדה הזאת למנוע את השמדתו.
ממידע שהועבר מלהק מודיעין עולה שחיזבאללה ביצע הפקת לקחים מהפ"מ הקודם ועיבה את הגנות הנ"מ סביב הנמל, ועכשיו הן כוללות תותחי נ"מ בקליבר בינוני וסבירות גבוהה שגם טילי כתף (טזק"א). בנוסף, מזה תקופה ידוע על סוללת SA-3 מבצעית הפרושה 8 מייל צפון מזרחית לנמל ומאויישת ככל הנראה ע"י חיילים איראניים ממשמרות המהפכה. לא ידוע האם אושר להם לפתוח באש על מטוסי ח"א ובכך להסתכן בהתלקחות בין המדינות, אבל הסוגיה עמדה להתגלות בקרוב. מבחינתינו, לא לקחנו סיכונים והתייחסנו לסוללה כפעילה ועויינת.
איום נוסף מגיע מהאוויר: בשבועות האחרונים ח"א הסורי ערך תרגילי מוכנות ופריסה של טייסות הקרב הסמוכות לגבול הלבנוני. פעולות אלו עשויות, לדעת המודיעין, להצביע על האפשרות שההנהגה הסורית שוקלת להתערב לטובת המחבלים בלבנון. יתכן שהגורם לכך הוא המהומות הקשות ושפיכות הדמים בסוריה, כאשר הממשל מעוניין להסיט את תשומת לב מהארועים הפנימיים במדינה. עם זאת, להערכת המודיעין הסבירות להתערבות אווירית סורית הינה נמוכה.
מפקד הטייסת הנחה אותי לתכנן ולהוביל גיחה לתקיפת המחסנים ונתן לי יומיים להצגתה מולו. התיישבתי על המפות, שרטטתי מעגלי איום והתחלתי לבנות את המסלול. הנתיב המתבקש עבר דרך הים, פניה מזרחה בקו האמצע בין צור לצידון, ותקיפה בחתף (Popup) של המטרות. לאחר התקיפה ויציאה מאמ"ט ה SA-3 נמשוך לגובה בינוני לטיסה דרומה, מה שימקם אותנו בנקודת פתיחה טובה למפגש עם מטוסי אויב שעשויים להיות מוזנקים לאחר חציית הקו. המבנה יכלול ארבעה מטוסי ברק מהטייסת חמושים בזוג פצצות ש"כ דגם 84, זוג לולבים, וזוג בידוני כנף 370 גלון. מפקד הטייסת אישר את התוכנית ואיחל בהצלחה. מח' מבצעים נתנה אוקיי לביצוע, והתאריך נקבע ליום שבת, 6.8, עקב מיעוט הפעילות בנמל בסופ"ש.
איוש המבנה כולל את עידן כמס' 2, הטייס הצעיר ביותר בטייסת שזו גיחתו המבצעית הראשונה. היכולת הגבוהה שהוא מפגין באימונים לא מותירה מקום לספק באשר לביצועים שלו. אני מציין לעצמי בכל מקרה לוודא שהכל מתנהל כשורה איתו, וזה לא יהיה קשה בהיותו בן הזוג שלי.
מס' 3, מוביל הזוג השני, הוא עמית. מוביל ותיק ומנוסה שאני סומך עליו בעיניים עצומות. אם תהיה לנו התקלות עם מיגים אין ספק באשר לתיאום שלנו, אחרי שהתאמנו רבות ביחד בקא"בים וקא"זים.
בן הזוג של עמית, מס' 4 במבנה, הוא אוהד. עם אוהד יש לי הכרות ארוכה, כטייסים צעירים אחרי הקורס טסנו רבות יחד ובהמשך הוא עבר לתפקידי מטה והדרכה למספר שנים, לפני שנפגשנו שוב כחברים בטייסת 108. יחד איתו אני בטוח שהזוג השני יבצע עבודה מצוינת בכל דרך שבה תתפתח הגיחה.
יום שבת הגיע. בשעת בוקר מוקדמת אנחנו סוגרים את הדלת בחדר התדריכים נטול החלונות ואני עובר על פרטי הטיסה. השקפים עוברים בזה אחר זה: נתיב, מטרות, איומים, תזכורת לחתף, כיולים במטוס. עידן מבקש כמה הבהרות כדי לוודא שהוא סגור עד לפרט האחרון. אני זוכר את הגיחה המבצעית הראשונה שלי, שהייתה גם היא בלבנון, ובטוח שההרגשה שלו דומה. הוא בוודאי יזכור את הטיסה הזאת הרבה זמן.
התדריך מסתיים, אני מאחל בהצלחה לכולם ואנחנו יוצאים לדת"קים. מטפס לקוקפיט, החופה נסגרת, ומעכשיו כל אחד בתוך השקט שלו. מניעים, האצבעות עוברות בצורה אוטומטית על המפסקים משנים של טיסות שבהן הן למדו בדיוק באיזה מצב צריך להיות כל כפתור. זמזום קל כשהחשמל נכנס לקוקפיט כמו דם לעורקים, ולאחריו שאגת JFS והצתת מנוע ה GE היושב מאחוריי. אני מעלה אוויוניקה ומכייל את תצוגות ומצבים: הגדרות ההכרחיות כפי שתדרכתי, בתוספת "המרכיבים הסודיים" שלי לכל צרה שלא תבוא. מצב מכ"מ 10X60 פעיל מראש בדוגפייט, מעבר מהיר בין HSD לSMS עבור ניווט מדויק במצב א-ק, תכנית מוץ ונורים ארוכה ליעף. אם מישהו חושב לזרוק עצם מעשה ידי אדם כלשהו לכיווני, כדאי שיחשוב פעמיים.
ה-DATALINK מופעל ואיתו מגיעה התחושה הטובה והמוכרת של לראות את החברים על מסך השו"ב. בדיקת קשר עם המבנה, מגדל רמת דוד והבקר (אות קריאה "אוורסט"), שהספקתי לסכם איתו פרטים אחרונים בשיחת טלפון לפני התדריך. 10 דקות לפני ההמראה אני מבקש ומקבל אישור מהמגדל להסיע למסלול. ביציאה מהדת"ק הצוות הטכני מבצע בדיקות אחרונות לכל מטוס, הם רוצים בדיוק כמונו שהציפורים שלנו יתפקדו ב-100 אחוז בשטח העוין. ואמנם הכל כפי שהוא צריך להיות, מצדיעים ומסיעים אחד אחרי השני לנקודת ההמתנה. זמן ההמראה מגיע, עולים על המסלול. מסתכל לאחור לוודא שכולם מיושרים, מחזיק את הבלמים ומקדם את המצערת בצורה חלקה ליבש מלא. הסל"ד עולה, הצנ"פ סגור, מד צריכת הדלק קופץ. זהו זה. משחרר בלמים, המבער נכנס והמטוס הכבד מתגלגל קדימה. בשניה שאני מנתק מהמסלול 2 פותח מנוע, וכך עושים 3 ו-4 בתורם. מבנה "אבץ" יוצא לדרך.
אחרי ההמראה אנחנו חוברים כרגיל במהירות 300 קשר תו"כ טיסה מערבה, כמעט כאילו שיוצאים לעוד אימון במטווח בדרום. אלא שהפעם כשעוברים את הר הכרמל אל עבר הים התיכון, לא פונים שוב שמאלה. הכיוון הוא צפון, ארץ שהנסיבות הביאו אותה להיות התגלמות האויב, לפחות ב-20 הדקות הקרובות. אבל אין יותר מדי זמן להרהר. הרביעיה במבנה, כולם במקום, חלפנו את חופי חיפה והגיע השעה להעלם אל תוך הכחול שמתחתינו.
פניה צפונה לנ.צ 3, וכפי שתודרך שעה קלה קודם לכן אנחנו מנמיכים לגובה 300, מעלים מהירות ל-500 קשר, ומצמצים מרחקים במבנה. שתי דקות נוספות חולפות ואנחנו חוצים את קו רוחב ראש הנקרה. מכאן זאת כבר לא המדינה שלי, ויש לי יעד ברור פה. מפסקים חמים, קירור טילים פעיל, אורות כבויים. הים רץ מתחתינו, ובאופק מבחינים בספינות סוחר שעושות את דרכן דרומה בקו הרגיל מסוריה למצרים. הם עוד לא יודעים. הבקר עולה מולי: "אבץ, אוורסט, מאותרים זינוקים מבסיס מאזה, המתן קטנה לעדכון". לעזאזל.
בין אם זה פטרול מתוכנן ובין אם הזנקה, לא לוקחים צ'אנסים. אני עושה חשבון מהיר בראש. המיגים 30 מייל מאיתנו. עוד שתי דקות נכנסים לתקיפה ואז התמונה תתהפך. ידענו מהמודיעין שמאזה מאכלס טייסת מיג 21, אז אם יש איום זה מה שנתקל בו. אני מבקש מהבקר לעדכן אותנו אם המטרות נכנסות ל-20 מייל, ומעבר לזה הן לא רלוונטיות עבורנו עד אחרי התקיפה. הוא עונה מייד שאיבד אותם. עכשיו זה מורכב יותר: המשמעות היא שבנוסף לתשומת הלב לתקיפה אנחנו צריכים לאתר ולעקוב אחרי המיגים בעצמינו. בזמן הזה, הים ממשיך לרוץ מתחתינו ואנחנו כבר ב-IP, פונים מזרחה לנמל צידון, המטרה. בהתאם לנוהל תקיפה בחתף הזוגות מתרחקים עכשיו אחד מהשני ו-10 מייל מהמטרה משנים כיוון (OFFSET) לימין כדי למשוך כשהמטרה לצד המטוס, בקשר עין. אנחנו מפעילים משבש כהכנה לכניסה לאמ"ט SA-3, ולמיגים המתקרבים.
נקודת ה-OFFSET שלי ושל 2 מגיעה ואנחנו משנים כיוון ל-090. מערכת ההתרעה מצפצפת וקולטת סריקות ממכ"מ מיג 21, היישר לפנינו. המבנה מדווח אותו הדבר. אנחנו עדיין לא יודעים מה המרחק אליהם, הבקר עיוור, ואני מתאמץ לאתר נקודות קטנות ומהירות בעין ללא הצלחה. בינתיים ממשיכים בתקיפה. 2 פותח ממני מרחק של מייל כנדרש. כבר רואים את רציפי ההנמל. עדיין שקט ואין נ"מ. עוד כמה שניות ומד המרחק לנ.צ יראה 3.7 מייל, נקודת המשיכה.
עמית, מס' 3, שהצליח לקבל מגע מכ"מ מוקדם יותר כשהמיגים היו רחוקים, מתפרץ עכשיו לקשר: "מרחק 19 מייל, אישור לגשת! אתם תמשיכו אנחנו ניכנס אחריכם". יופי עמית. אני מאשר לו מייד לגשת עם 4 למיגים כשנקודת המשיכה שלי לתקיפה מגיעה. עכשיו המטרה שלי זה הדבר הכי חשוב. זורק מצערת למבער מלא, מפעיל תוכנית מוץ-נורים, ומושך.
קצב הטיפוס מסחרר כשהמהירות מעל 500 קשר, מד הגובה רץ בטירוף, חשוב לשמור אנרגיה גבוהה ולא להתקע באוויר. לפתע הבזקים כתומים מקיפים את המטוס. המחבלים רואים אותנו עכשיו, ויורים בכל קנה שיש להם. לזכותם יאמר שהם עירניים. עלי כבר ירו פעם, ולחלקיק שניה אני תוהה איך עידן מרגיש. יש סריקות גם ממכ"מ ה LOW BLOW של ה SA-3, אבל הוא לא נועל. בתוך שניות מגיע גובה 10000, אני מזהה את המטרה נהדר בשעה 9 ומקפל כנפיים לכיוונה. הנ.צ בול, חיווי CCRP מסייע להיגוי שלי, ואני מביא את ההמחסן הגדול למרכז התעל. לחיצה קצרה על המתג בראש הסטיק ומצב CCIP מופעל. עוד שני תיקונים וההכוונת תהיה על המטרה. לשים לב למהירות ולגובה. זווית הצלילה 30 מעלות, בדיוק כמו באימונים בנגב. עוד רגע. אלא שאז ממלאת את הבטן תחושה מאיימת שמשהו כאן לא בסדר. המטרה גדלה בתע"ל, הגובה יורד, הנ"מ מתגבר. אני מעביר עוד מבט ל-MFD הימני לראות שההגדרות הפצצה תקינות: השלכה בזוג, זמן חימוש מרעום, הכל נראה בסדר. אבל משהו לא. נגמר הזמן. פיקל! והפצצות מסרבות לעזוב את הכנף.
אני צועק קללה לעצמי ויוצא מהיעף. באותה רגע הבנתי מה הרגיש לא טוב: החיווי הקטן שלא הופיע בצד שמאל למטה בתע"ל: ARM. המפסקים קרים. מאסטר ארם ב-OFF. לכל הרוחות, זה לא יכול להיות, חימשתי בחציה! לא היה יותר זמן להרהר בזה, כי עידן דיווח על יציאה מהיעף מאחורי. כל הכבוד ילד. עכשיו הוא כונס אלי כמתוכנן, ואנחנו טסים בגובה נמוך לנ.צ יציאה. באותו רגע עמית ואוהד מגיעים למיזוג עם מיג 21 בודד מעל היבשה. עמית מנחה את אוהד לחפות עליו בזמן שהוא נכנס על המיג. ידענו שיש זוג מטרות מהדיווח של הבקר ומהאיתור המוקדם יותר במכ"מ של עמית, אבל מולם התגלה מטוס מיג 21 סורי בודד. במכ"מ של אוהד הופיע לשניות מיג נוסף מנמיך גובה, ואז נעלם. עמית שיגר חזיתית טיל לולב על המיג שלא הספיק להגיב ונפגע קשות מהפיצוץ. "הפלה!"
המצב נהיה מורכב, וצריך להחליט. זאת המהות של להוביל מבנה, לא משאירים ואקום. יש עוד מיג אחד שמיקומו לא ידוע, ומערכת ההתרעה מזכירה לי זאת בדמות צפצופים נמוכי תדר וסימן "21" על המסך מכיוון מזרח. הבקר עיוור. 3 ו-4 עוד לא ביצעו יעף והפצצות שלי לא שוחררו. משמע יש עדיין מטרות שעומדות בנמל ללא פגע. הנ"מ מטריד, אבל לא מדוייק. אפשר להתמודד עם האיומים האלה. אין מצב שאנחנו יוצאים מכאן בלי להשלים את המשימה. עמית ואוהד בדרך ל-IP להתארגן ליעף שלהם. עידן ואני נטפל במיג. "2 פתח מבנה להתקפה, אנחנו נוסקים ונחפש את המיג, 3 אתם נכנסים ליעף".
ברגע שסיימתי את המשפט זיהיתי שובל לבן ודק מתנפל עלי מכיוון מזרח. שיגור! אוטומטית שברתי והשלכתי אמצעי נגד, ואז ראיתי מטוס קרב קטן נדחף ביני לבין עידן ששמר מבנה לשמאלי, ואז הופך הטיה לימין. "המיג נכנס ביננו!" אני צועק לעידן, "הוא מתיישב עליך, תמשיך פניה שמאלית. אינסטנקטיבית, עידן משליך את הבידונים ומחדד שמאלה. המיג החליט להתייחס אליו, ועשה את טעות חייו. אני פונה ימינה, עובר למצב דוגפייט והמכ"מ שכבר היה ב – 10X60 ננעל מייד על המיג שהיה בוקטור הפניה שלי. "אני מבצע על המיג", הודעתי וסחטתי את הפיקל. הטיל ניהג יפה ופגע בחלק האחורי. המיג מיתן את הפניה אך נראה שעדיין בשליטה. הודעתי לעידן שהוא עדיין לא נקי וימשיך בפניה, ואז המיג התפוצץ באוויר. הפלה שניה למבנה.
עם הסרת איום המיגים, יש לנו מרווח נשימה קצר עד שהסורים יגיבו שוב, אם יחליטו לעשות זאת. צריך לפעול מהר. עמית ואוהד כבר היו בדרך אלינו כששמעו את המפגש עם המיג ונמצאים קרוב. אנחנו ניכנס ליעף כשלישיה, ועידן ימתין בנ.צ היציאה הבטוח. מסתדרים במהירות במקומות, מרווח של מייל ביננו, וטסים לכיוון המטרה. שוב OFFSET ב-10 מייל. משיכה, הנ"מ יורה ואני כבר לא מתייחס. מתהפך למטרה, מכוון, והפעם אין הפתעות. הקול המבורך של שחרור הפצצות ממלא את אוזניי. אחריי נכנסים עמית ואוהד בדיוק מופתי, ומטילים על המטרות שלהם שחלקן כבר נפגעו מהדף פצצות של עידן ושלי.
כולנו יוצאים וכונסים בנ.צ המילוט. אפשר לנשום קצת, אבל עדיין לא לרווחה, עד החציה. אנחנו מטפסים לגובה מעל הים וערניים למכ"מ, שמא הסורים יזניקו מטוסים נוספים. הבקר מדווח שנקי, וכך נראה גם אצלינו. מעט הדקות עוברות בשקט, והנה קו הגבול. חוצים דרומה, מפסקים קרים, עכשיו אפשר להרגע קצת. נראה שהיעפים היו טובים והמטרות נפגעו, עמית ואוהד שתקפו אחרונים מספרים שראו את הפגיעות שלנו. הבקר עולה ומדווח שעפ"י תמונת מזל"ט כל המטרות הושמדו. כמה טוב לשמוע. וגם ולקחנו שני מיגים בדרך. המתח משתחרר מעט.
מתקרבים למכונס לשארית הדרך לרמת דוד, ובהגעה מבצעים באז מעל המסלול, אחד אחד. מותר לנו אחרי משימה כזאת. מעט אחר כך כשהגלגלים שלי נוגעים בקרקע אני מרגיש את הזיעה על היד ויודע שמשימה כזאת מזדמנת פעם בהרבה מאוד זמן, אם בכלל. עם כל ההרגשה הטובה שהשלמנו את המשימה, עדיין צריך להבין למה המפסקים היו קרים ביעף. אנחנו מסיעים לדת"קים ומנופפים לשלום לטכנאים, שרואים את הטיל החסר על הכנפיים של עמית ושלי ומבינים מייד. מכבים, ויוצאים לתחקיר.
התמונות מלמד"ן כבר מחכות לנו בטייסת. כל המחסנים הושמדו כליל וגם חלק מרציף ההטענה ששימש לפריקת הספינות שהביאו את האמל"ח. כולנו פגענו בול תחת הלחץ של הנ"מ והמיגים, ואני גאה בחברים שהיו איתי במבנה ובמה שעשינו דקות ספורות לפני כן. באשר למתג ה MASTER ARM, אולי בצירוף מקרים נדיר תקלה טכנית גרמה לו לקפוץ (כפי שהייתי רוצה להאמין), ואולי למרות זכרוני לא ביצעתי את הפעולה הנדרשת בחציה. כך או כך קיבלתי שטיפה רצינית ממפקד הטייסת, ושורה "מכובדת" על לוח הבזיונות הטייסתי.
הסורים, שממילא במשבר פנימי עמוק, לא פרסמו דבר על תקרית הפלת המיגים במשימה שלנו. ביום שלמחרת קיבלנו כולנו הוראה שלא לדבר על העניין. מישהו למעלה החליט שאין טעם ללבות את האש. את הגאווה נשמור בינתיים לעצמינו, אבל כדרכם של אירועים במזרח התיכון, בעוד ימים, או שבועות, או שנים, עוד יסופר על כך.