שגיא, מוביל מבנה התקיפה של הברקים:
קמתי בבוקר, עוד יום רגיל בטייסת, אימונים, תחזוקה והרבה הרבה עבודת ניירת….
בצהריים התחילו להגיע שמועות על תקיפה בלבנון מחר, חשבתי לעצמי "בסדר, מה חדש, עוד מחסן תחמושת" תקיפה בלבנון לא שונה בהרבה מאימון במטווח בנגב.
אחרי ארוחת הצהריים זה הגיע: פקודת תקיפה ממח' מבצעים. הנחיתי את הפקמ"ציות להפעיל את הכריזה בטייסת ולהודיע לטייסים לבדוק ציוותים למחר ברגע שאלו יפורסמו, וקבעתי תדריך ב 19:00 בחדר תדריכים. בינתיים העברתי את הפקודה לעוד שני אנשים: ארז, טייס צעיר יחסית בטייסת שמגלה מקצועיות רבה בתחום הניווט והתכנון ולכן דומיננטי בתכנון נתיבי הטיסה בתקופה האחרונה, ולירון הסגן, מפקד גף סופה, שרציתי שיפקד על המבצע. את עצמי יעדתי להובלת אחד ממבני הברקים.
התעמקנו בפקודה, שנראתה לפתע הזויה. "בסוריה?! ממתי אנו תוקפים בסוריה בצורה גלויה כזאת?!" "משהו מאוד משונה קורה פה…".
הסתגרנו שלושתינו בחדר המפקד ותכננו את המשימה לפרטי פרטים. המשימה כללה ארבעה זוגות משני הגפים, ברקים וסופות.
הגיעה השעה 19:00, נכנסנו לחדר התדריכים, ירון עמד על הבמה והתחיל לתדרך לתקיפה של מחר:
מדובר על 4 זוגות, 2 זוגות מגף סופה ו 2 זוגות מגף ברק, מכל גף זוג תוקף וזוג מלווה.
המשימה: חיסול בכירים בחיזבאללה בבסיס אימונים של הארגון והשמדת שני האנגרים בשדה "אל קוויסיר" בסוריה. הוא דיבר על שיטת התקיפה, הליווי, תדרים, והתמקד בכל האיומים הקרקעיים.
אחרי שירון סיים, עלה סגן אלוף ממודיעין החיל, הוא דיבר על כך שידוע שהסורים מסייעים לחיזבאללה לאחסן תחמושת חדישה שתשתק את העורף שלנו עד ת"א בעימות הבא, אם לא נעשה משהו. עוד הוא אמר, שהאירנים לוחצים על הסורים להגן על המרחב האווירי של לבנון ולספק מטרייה אווירית בלבנון כדי להרחיק את ה"אוייב הציוני" מהמרחב האווירי הלבנוני. כשאיש המודיעין דיבר על כך הסתכלתי על חברי מהגף וגם על החבר'ה מגף סופה שנסעו חצי מדינה בשביל התדריך (הם הגיעו מרמון, בסיס האם שלהם), כולנו חייכנו בתחושת: "אנשי המודיעין האלה, מנותקים מהמציאות…". כל תקיפה הם אומרים את זה ובכל תקיפה אין כלום. מוזר שלא נמאס להם לומר את זה….
ידעתי שאחרים חושבים כמוני אבל כיוון שלא מתווכחים עם נתוני המודיעין ופקודות מבצע אז הבהרתי: "כל מה שצבאי, לא ידידותי ובאוויר מופל!". את זה החברה אף פעם לא שמעו, וזה מחק כמה חיוכים סקפטים…
אחרי התדריך הלכנו לישון, החברה מגף סופה קיבלו "טרמפ" ממטוס קרנף שטס לרמון.
השכמה ב 05:00, ארוחת בוקר זריזה וקלה, חזרה קטנה על המפות ,על המטרות, ועל התדריך ויאללה למטוסים. אני מגיע לדת"ק מחליף כמה מילים עם צוות הקרקע, עובר על ספר המטוס, מבצע את הבדיקות המקדימות ונכנס לתא, התא שאני כ"כ מכיר ואוהב…
מתחיל את הבד"ח, מפעיל את הקשר, מוודא ש 2 שומע אותי. מאשר להתחיל התנעה.
מקבלים אישור מה"גברת" מהמגדל להסיע לתחילת מסלול, אנחנו ממריאים אחרי הזוג המלווה. תו"כ הסעה אני בודק את הקשר מול מפקד המשימה – מוביל התקיפה מגף סופה – סמ"ט הטייסת ירון. הקשר תקין אבל ירון מדווח שמטוס של מוביל מבנה הסופה המלווה תקול ומספר 2 שלו יטוס איתו במבנה עד לחבירה עם ליווי הברקים, מבנה "יהלום", ואז הוא ייצטרף אליהם.ברזל בברזל, כוחות המבער דוחקים אותי למושב – המראה, 2 שלי ממריא מיד אחריי ומתיישב במבנה.
טסים לחצייה, אני מדווח בתדר חבילה "חצייה" ויורד לגובה נמוך "לגרד" את הים, מפה אני נעלם למכ"ם האוייב, הם עוד יישמעו עלי.
טסים נמוך ומהר, מבנה צמוד, לפני כניסה מהים לחוף, מבנה הליווי מדווח על זוג מיג 23 מסיע למסלול. מבנה הליווי שלנו בהובלת עמית נכנס ביעף תותח ומפוצץ את שניהם לפני המראה. אני חושב לעצמי :"זה לא בדיוק מה שאמרתי לעשות, הם לא באוויר, אבל משום מה נראה לי שבמקרה הזה יש מקום לשיפוט מוביל…". אנחנו נקיים, אבל לא מאמינים…. מטוסי אוייב מעל לבנון?! זה חדש, אולי בכל זאת אנשי המודיעין יודעים משהו…
ממשיכים, גובה נמוך לפי תוכנית מגיעים ל IP, נקיים לחלוטין. "אולי ההפלה של הזוג מיגים על הקרקע שיכנעה את האחרים לא להמריא?"
מבצעים את האופסט לצפון מזרח לפי תכנון, מחכים לנקודת משיכה, 4 מייל.. 3.9 מייל… 3.8 מייל… 3.7 מייל, משיכה! מוץ – נורים, קשר עין עם המטרה, קיפול בגובה 9000 רגל, צלילה, מרכז המטרה בדיוק בפיפר, פיקל, שתי הפצצות השתחררו! יציאה ימינה לכיוון נ.צ. חילוץ, שומע בקשר את 2: "2 יוצא". מסתכל אחורה: שני עמודי עשן מעל המטרות, מדווח "אלפא" ל"אוורסט" הבקר. במקביל אני שומע "אלפא" של המבנה של ירון ומקווה שבאמת חיסלנו בכירים ותחמושת ולא מבנים ריקים.
ביציאה מהיעף אני מזהה שני מסוקי MI-8 טסים דרומה, אני חולף אותם בגובה נמוך ונזכר בהוראה שלי עצמי "מה שבאוויר נופל!" מבצע פנייה לכיוונם מפנה גם את 2, מחלק מטרות אך 2 לא מזהה, אני יורה טיל על הראשון ופוגע! פיצוץ אדיר בשמיים, שואל את 2 אם הוא מזהה, הוא מדווח שעדיין לא, לכן אני נכנס על השני ומוריד אותו גם עם טיל, עוד פיצוץ אדיר בשמיים. מסתבר ש 2 רק יצא מהתקיפה ולכן היה רחוק מידי מאחור ולכן לא זיהה. 2 חובר למבנה ובמקביל שומעים את מבנה "יהלום" (המלווים) נכנסים לקרב מול זוג מיג 29. הפתעה נוספת, הסורים לא לומדים לקח ושני המיגים מופלים.
לאחר שהורדנו את המסוקים, לקחתי החלטה לשנות את מסלול החזרה ולעלות לגובה בינוני. הם כבר יודעים שאנו פה וחבל על הדלק. תו"כ משיכה, 2 שלי מזהה זוג מיג 23 מעלינו לאחר שהמריא מהבסיס ששם הפצצנו. האדרנלין קופץ שוב, לא ייאמן! הסורים מתכוונים לשמור על חיזבאללה?! זה ישפיע על הגזרה מאוד! המיגים מתפצלים, אחד טס מערבה לכיוון מבנה "יהלום" (הליווי) והשני לכיוונינו. כיוון ש 2 זיהה קודם והיה במצב טוב עליהם, אמרתי לו "קח אותו" הוא ענה לי "1 שבור שמאלה" שברתי שמאלה, 2 שיגר טיל שפגע. מבנה "יהלום" הוריד את השני. השמיים באזורינו שוב נקיים, אך אנו שומעים את מבנה "סכין" (התקיפה של הגף השני) רודפים אחרי זוג מיג 29.
אנו טסים לכיוון חזרה לארץ, ואז "אוורסט" עולה מול "יהלום" – יירוט זוג מיג 21 מתקרבים לגבול הצפוני, טוסו ליירוט. אנו ממשיכים בכיוון כללי הביתה.
ואז קריאה נוספת של "אוורסט" אליי, הוא מדווח: "זוג מיג 21 באזור רמת הגולן, טוסו ליירוט". פונים לכיוונם, מזהים ממרחק 20 מייל, אני מחלק מטרות ביני לבין 2. מתקרבים, אני משגר טיל שלא מנהג, לא הייתי בגזרת ירי! כועס על עצמי על הבזבוז! – פזיזות של להט הקרב עלתה לי בטיל יקר! לאחר חליפה אני מיד מתיישב על המיג שלי ו 2 על שלו, אני משגר ופוגע, שובר ימינה חזק כדי לא להיכנס להריסות שלו באוויר. 2 מדווח ייתרון, אך יש לו תקלה, הוא לא מצליח לשגר. אני מגיע מיד מאחורי המיג, 2 יוצא לתפעול התקלה. אני יושב על המיג, מתקרב, כבר אין לי טילים, מתקרב, עוד קצת… אני בטווח לתותחים! נותן צרור קצר והמיג מתפוצץ! כל התע"ל שלי מתמלא בצבע צהוב – אדום – כתום של להבות ומה שהיה פעם מטוס.
חוברים למבנה רגועים יותר, מעל שטחנו, "אוורסט" מאשר לחזור לבסיס לנחיתה. נשאר רק מיג אחד באוויר אבל הוא מטופל ע"י "יהלום". חוזרים לבסיס, נוחתים, מגיעים לדת"ק שם מחכה לנו כל הטייסת, איכשהו הם כבר יודעים הכל ובאו לברך.
בסופו של דבר התברר שדפקנו להם את התחמושת החדישה שהם חשבו שהם יכולים להסתיר אצל הסורים, חוסלו הבכירים, כמובן שעל כל אחד שאנו מחסלים קמים 2 אבל זו דרכו של החיזבאללה. הכי חשוב, הטייסת הפילה 13 מטוסים ומסוקים סורים!האם אנחנו על סף החזרה לעידן קרבות האוויר שכבר התרחקנו ממנו שנות דור? אני תוהה לעצמי, אבל אני גם בספק אם לאור מה שקרה היום הסורים ימשיכו לתת מטרייה האווירית בלבנון…
ירון, מוביל מבנה התקיפה של הסופות:
"20 מייל מ-IP ושים לב להרים" אני שומע את קולו של הנווט מאחורי. רק כחודשיים עברו מאז נקלטו אצלנו בטייסת מטוסי הסופה ואיתם החברה המצויינים הללו, הנווטים. מוזר לי שיש איתי עוד מישהו בקוקפיט, אני רגיל לבדידות בברק, אבל כעת מגלה את היתרונות של איש הצוות הנוסף, עוד זוג עיניים זה דבר טוב במקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו. קרקע הבזלת של החרמון הסורי חולפת במהירות של 540 קשר משני צדידנו, קרובה בצורה מפחידה. אני מסתכל בחטף שמאלה, בודק שיעקב שם – אני מזהה אותו ואת הנווט שלו, מרוכזים בהטסה הקשה.
רק אתמול בערב היינו כולנו בחדר התדריכים. קיבלתי משגיא, מפקד הטייסת משימה, להוביל גיחה מיוחדת במינה, עליה הוא סיפר קודם. הרגשתי את כובד האחריות, שגברה שבעתיים עם הידיעה על מטוסי אויב שעלולים להיות באזור. כולנו חלמנו מזמן על המפגש הזה, ותהינו האם הוא יקרה. תדרכתי את הטייסים, ואחרי מספר מילים מקצין המודיעין ומפקד הבסיס, שגיא סיכם את התדריך ושלח את כולנו לישון – כנראה שנצטרך כל טיפת כח.
"צביעה של מיג-23, שעה 3, לא מסכן" אומר הקול מאחורי, אני מדווח למבנה הברקים המלווה, ומודיע שאני ממשיך בתקיפה. משמאל לנתיב המוזן במחשב הטיסה, אני מזהה ואדי אשר ישים את קו הרכס שמעליו אנו טסים מימיננו, ויאפשר לנו להנמיך ולהשתמש בקו הרכס המכסה מסוללות ה-SA3 שידעתי שנמצאות מעברו השני. אני סוטה מן הנתיב, ויעקב כמספר 2 מצוין דבוק אלי.
הגעה לIP, לקיחת אופסט מתאים, ולאחר זמן מה הקול בקשר פנים אומר: "10 שניות למשיכה". בדיוק בזמ"מ שניתן לנו אנחנו מושכים, ה-G מדביק אותנו לכיסא. היפוך וצלילה לעבר המטרה: בניין בתוך מחנה המחבלים שבו שוהים בכירי החיזבאללה. בעודי צולל אני שומע את יעקב נכנס. הנווט מקריא לי גבהים תוך כדי צלילה, המטוס צובר מהירות, פיפר על המטרה, פיקל. הפצצות משתחררות, "זהו נבלות, גם כאן לא תצליחו להתחבא" אני אומר לעצמי, מפנה את דברי לאנשי החיזבאללה שנמצאים בבניין. שבירת היחלצות, עם מוץ/נורים, תוך כדי הסתכלות אחורה – מזהה פגיעה יפה במטרה, וכמו כן מספיק לראות את הפצצות של יעקב נכנסות אף הן במחסני הנשק שיועדו לו, ומתפוצצות בפיצוץ מרהיב. מרוב ה-G אני כמעט נוקע את הצוואר.
צפצוף טורדני מסיט את דעתי מהלהבות ומחזיר אותי למציאות – מיג-29 צובע אותנו בשעה 6! לא ידעתי מה מיקומו, והנחתי את הגרוע ביותר – שלא שמנו לב והוא יושב עלינו. "מבנה סכין להשליך נתיקים, 2 בוא אחרי" הוריתי, ו-4 מיכלים נתיקים התעופפו להם לקרקע הסורית. שוברים לכיוון המיגים המשוער, ומזהים אותם במכ"מ… 30 מייל מאיתנו, הם כבר קרים ולא צובעים אותנו, יכול להיות שהמבנה המלווה הפחיד אותם. הם ממש לא היו על השש, אבל עכשיו אנחנו היינו על ה-6 שלהם. "פלפל מלא" אני מורה ליעקב, ואנחנו מתחילים להאיץ. אנחנו נשארים בגובה נמוך, ע"מ לא להיחשף לטילים, והמהירות עולה – מאך 1, 1.1, 1.5 – את הבום העל קולי הפלאחים הסורים לא ישכחו הרבה זמן. אבל המרחק לא נסגר, והדלק במיכלים אוזל. 20 מייל מהמיגים אני מזהה שהמרחק רק נפתח. הם בורחים במבער מלא, והם יותר מהירים מאיתנו. מחוג הדלק מראה שלא נצליח להגיע לטווח שיגור. "לעזאזל" אני חושב לעצמי "היינו צריכים להזדרז עם כשירות ה-BVR בטייסת – זה הדבר הבא שאני הולך לדחוף". טיפוס לגובה חסכוני תוך כדי פנייה לרמת דוד, הבסיס הקרוב – לרמון כבר לא נגיע עכשיו.
בקשר אנחנו שומעים את המבנים האחרים מפילים מיגים על ימין ועל שמאל. "לא נורא" אני מנחם את יעקב, ויותר את עצמי "לפחות את המטרה הראשית השמדנו".
לאחר הנחיתה ברמת דוד – אנחנו יוצאים מהתאים מיוזעים. הקול מאחור הופך להיות איש, נווט מצויין. לחיצת יד לו וליעקב שהגיע ממטוסו.
אחרי מנוחה קצרה אנחנו שוב מיושרים על המסלול – חוזרים לרמון. "פלפל מלא…"
אורי, מס' 2 במבנה הליווי של הברקים:
בדיוק ירדנו מאימון א"א.
עמית ואני, נכנסים בחזרה לטייסת, שנינו מזיעים וסחוטים מהפיריט האחרון. תחקיר ומתלבשים על ארוחת צהריים, שניצלים ופירה – שאול הטבח של הטייסת צ'יפר עם כמה מטעמים משלו. מדסקסים על עניינים ברומו של עולם ומתכוננים לפיריט הבא.
ארז עובר ליד השולחן, טוען שאין לו זמן, הוא צריך לרוץ לסיים משהו עם שגיא וירון, אבל אומר לנו לדבר עם המבצעים ברגע שנסיים את האוכל.
עוברים אצל מיכל הקמב"צית, "או! הגעתם בדיוק בדיוק בזמן, בדיוק עמדתי לכרוז לכם. פיריט שני שלכם להיום בוטל, ירד משהו, דברו עם שגיא או ירון". מסתכלים אחד על השני, מושכים בכתפיים והולכים לחפש את הקודקודים.
מצאנו את שגיא וירון במשרד של שגיא, "מה?" שואל עמית בפשטות.
"מגרדת לכם האצבע?" שאל שגיא ומבלי להמתין לתשובה "מחר אנחנו נוסעים לזרוק קצת פצצות בצפון, אתם במבנה הליווי, תדריך היום ב19:00, לכו לנוח בנתיים"
בדרך החוצה אני מחליט לעבור בחדר המודיעין, לראות קצת מה קורה בצפון, אם יש התפתחויות מעניינות. כקצין המודיעין של הטייסת אני פחות או יותר מעודכן במה שקורה, אבל אף אחד לא באמת מסוגל לעקוב כל הזמן.
אינה נמצאת בחדר, "תגידי, הגיע איזה שהוא עדכון על איזור סוריה ולבנון היום?", "לא, שום דבר חריג, אבל יש לי פה עוד כמה דברים שלא עברתי עליהם, תבדוק"
הרבה זבל סטנדרטי "מצאו מטען פה", "עצרו מחבל שם", הירוקים האלה, מתי הם ילמדו לא לשלוח שטויות? אני שואל את עצמי.
או, זה נראה מעניין "הערכות חריגה בגפים הטכניים של טייסות המיג 23 ו-29 בסוריה". ממשיך לקרוא. "ציוד המתאים להפעלה של שישית מטוסים מכל טייסת נארז ונשלח למקום לא ידוע, הערכה שמדובר בתרגול פריסה לשדות בגבול עיראק".
עובר בצורה מהירה על צפי אימוים בלבנון ובבקעה, קצת סוללות בבקעה, בשטח סורי. חיל האויר הלבנוני לא קיים באמת, ישנם מס' שדות המסוגלים לתמוך במטוסי קרב, כמה מהם אפילו שופצו קצת לאחרונה, אבל אין שום דבר חריג. כמה מיג 21 לא שמישים בביירות.
יוצאים לנוח וחוזרים לתדריך.
שגיא עולה לבמה, מסביר על הגיחה בקווים כלליים, ארבעה זוגות, שני זוגות מלווים, שני זוגות תוקפים. המטרות יתקפו באותו הזמן, כאשר לכל זוג תוקף מצוות זוג מלווה.
ירון ויעקב – במבנה "סכין" ושגיא ויוגב, "גיר" – מצוותים לתקיפה
אוהד וארז, "כפית" ועמית ואני "יהלום" מצוותים לליווי
אני קצת מתאכזב, עם חיל האויר הלבנוני, אנחנו סתם נשתעמם, עדיף היה לזרוק פצצות על משהו.
ירון עולה לבמה, עובר בפירוט על תוכנית הקרב, אני ועמית מתחילים לרשום נקדות לתדריך המבנה שיבוא אח"כ.
בזוית העין אנחנו קולטים שיושב לנו מישהו בלי סרבל בתדריך, ירון מסיים והבחור עולה.
מציג את עצמו כרמ"ד שקר כלשהו מלהק מודיעין. הוא עובר איתנו בקצרה על תמונת האיומים הצפוייה. בכמה דקות הראשונות, מה שהוא אומר מוכר וידוע, מיגים לא שמישים, שדות משופצים – "בשביל זה גררו לפה סגן אלוף?" אני שואל את עמית.
והוא ממשיך, "אני פה בגלל דיווח חריג שהגיע היום, בימים האחרונים זיהינו תכונה חריגה בטייסות המיג 23 ו-29 בסוריה, חשבנו שמדובר בפריסות לצפון סוריה לאימונים, אבל לפני כמה שעות קיבלנו דיווח ממקור לא מאומת שיתכן והם פרסו ללבנון". פתאום אנחנו מקשיבים. והוא ממשיך בהערכות, כה"נ המיגים פרוסים בשדות החוף בלבנון סוג של הפגנת ריבונות.
מיגים כאלה מצריכים היערכות, בדרך לתדריך המבנה עוברים בחדר המודיעין, אינה עדיין שם עוברת על תיקי הטיסה למחר. עוברים קצת על הנתונים היבשים של המיגים, מוודאים שאנחנו מזהים אותם מכל זוית אפשרית. ומסיימים את התדריך.
05:00 בטייסת, א.בוקר, ג'י-סוט ולדת"קים.
בכיפות הם עומדים, רבעיית המטוסים הכי אמינים בטייסת, ליד כל מטוס אוסף אנשי צ"ק גאים, כל אחד מהם מטפח את המטוסים האלה בדיוק לרגעים כאלה, להעמיס על המטוס חימוש חי ולקוות שהוא יחזור חלק.
עולים, נקשרים ומניעים רביעיית מנועים מפרים את השקט בבסיס.
עמית ואני מסיעים ראשונים, אחרינו יבוא מבנה גיר.
אי שם בנגב גף הסופה גם הוא מתארגן, הם ממריאים כמה דקות אחרינו ויתקפו את המטרות הדרומיות יותר.
עמית מתיישר, אני מימינו. עמית משחרר בלמים ורץ.
המוח עובר לאוטומט,
אני יושב על הבלמים, מנוע ל-80%, מחוונים כולם בירוק, מבט קדימה, עמית מתחיל להרים אף. מנוע ליבש מלא. עמית מנתק אני משחרר בלמים.
הרעש בתא גובר, פלפל, עוד רעש ועוד רעידות. 170 קשר, סטיק אחורה ופתאום שקט. מקפל גלגלים וחותך למקום. מטפסים בשקט, המכ"מ מחפש.
בקשר עולה מולנו ירון, למבנה כפית יש בעיה, למוביל יש בעיות טכניות. כפית 2 הצורף למבנה סכין עד אלינו ויחבור אלינו לשלישיה.
בנתיים אנחנו ממשיכים צפונה, השמיים נקיים.מסיימים את הפטרול שלנו בשדה הלבנוני הצפוני ביותר, מסתובבים במקום ומחכים לתוקפים שיעברו אותנו.
בנתיים אנחנו עושים סיבובים מול שדה התעופה. באחד המעברים, מגובה 25 אלף אני מזהה אף מגיח מתוך דת"ק, שפיץ עם כנפיים משוכות בחדות, הצללית בלתי ניתנת לערעור.
"1, אני מזהה תנועה בשדה מזרחית לנו, נראה כמו זוג מיג 23 מתחילים להסיע"
עמית עולה בקשר מול הבקר ומדווח, הבקר מדווח שכרגע נקי. אחנו ממשיכים את הסיבוב, המיגים מסיעים ופורסים את כנפיהם למצב המראה. הם בקצ"מ, מוודאים שכל פיני האבטחה בחוץ.
"2, דרך צד שמאל, מפסקים לא"ק"
"אוורסט, יהלום." אני שומע על ערוץ הבקר "אנחנו נכנסים ליעף על זוג 23 שמתיישרים על המסלול".
"2, עובר לטורי, אני אכנס אחריך." אני מודיע בתדר המבנה.
עמית צולל, יורה צרור קצר, המיג שלו נדלק, המיג השני מתחבא לי בעשן, אני רואה רק חצי כנף, אבל זה אמור להספיק לי. המיג מתחיל להסיע קדימה, עוקף את המוביל השרוף שלו ומנסה להגיע למסלול. פיפר יציב על המטוס. צרור קצר וכלום, לא פוגע, עוד צרור, שום דבר. אני בודק שוב את הכוונת ואוכל את עצמי. יריתי מחוץ לטווח, ממתין לקשת הטווח, עוד צרור. המיג שלי נדלק. פלפל ולמעלה, איפה עמית, רואה, למקום.
"אוורסט, יהלום. שני 23 נמחקו"
הכומר מתעורר, צביעות מיג 29, מדרום. "ביירות" עובר לי בראש. המיגים התחבאו שם. וזינקו כששמעו על המיגים שלנו.
אנחנו 25 מייל מצפון, כפית 2 בדיוק מגיע מדרום, הוא 10 מייל משם.
אנחנו מזהים את המיגים במכ"מ זוג, בגובה נמוך, בא לכיוונינו.
עמית נועל על האחורי, שפונה ימינה הרחק מאיתנו, עמית איתו, אני עוקב אחרי המוביל. הטווח מתקצר, ומוד הTWS שבחרתי לא מסוגל לעקוב אחרי המיג התקרב, איבדתי נעילה, הוא ממש קרוב אלי, אני מתגלגל ומחפש אותו מימין לאף. אין קשר עין. "הנה מיג, נפגע ומעשן, זה המיג של של עמית, הנה עמית, איפה המיג השני?" מסתכל שמאלה ומזהה את המיג מתחתי, חותך אליו ומשיג נעילה "1,אני על מיג, אישור לירי?". "רשאי אש חופשית" לפני שהוא סיים את המשפט האגודל היתה על הפיקל ופיתון 4 יצא לכיוון המיג. אני ממשיך לחדד, מנסה לתמרן לעמדת ירי למקרה שהטיל יחטיא. פגיעה וכדור אש ענקי. המיג נמחק.
מסתכל ימינה, הנה מיג מעשן כבד והנה עמית בטווח תותחים. צרור והמיג בוער.
מצפון מבנה גיר מדווח על צביעות ממיג 23, ממזרח, סכין אחרי מיג 29.
יוצאים צפונה, "גיר" מדווחים על מיג 23, הם מעסיקים אחד יש לי מגע עם מיג 8 מייל לפני "גיר". 15 מייל ממני. נעילה, עמית מימיני, ארז מאחורי. שגיא ויוגב 20 מיל צפונה. מקצר טווחים. העיניים נעוצות בריבוע בתע"ל. נקודה מופיעה שם, אני מזהה את הצללית. מיג 23. מדווח בערוץ הכללי "גיר, יהלום 2, שימו לב אני נכנס על המיג 8 מייל דרומית עליכם" – זה מה שחסר לי, טיל תועה.
מתמרן לעמדת שיגור, הצירצור המוכר באוזניות. אני במעטפת. מתקרב עוד קצת ופיקל. עוד פיתון יוצא. פגיעה וכדור אש.
עמית צפונית אלי, ארז דרומית, עושה סיבוב במקום ומתיישב במבנה.
בדיקת דלק וחימוש. הכל תקין.
בדרך חזרה הבקר בודק מצב דלק, עמית מדווח, אני עם 1500 ליברות יותר.
"יש מיגים בדרך לחיפה, קחו כיוון 230, למפגש". אומר הבקר על תדר החבילה "נתיקים" אומר עמית מייד בתדר המבנה. נתיקי הכנפיים הריקים עפים מיד. מאיצים למפגש.
אני נעול על הקדמי", "לוקח את האחורי" אני עונה.
אני 5 מייל אחרי עמית, קשר עין עם השלישיה מיג 21.
עמית נכנס על הקדמי ומשגר טיל שפוגע ומפיל.
אני מתמרן לעמדת שיגור, עוד 15 מעלות לסגור "1, אישור לירי?" "שלילי,2, אני קשר עין עם שניכם ונכנס עליו" – עם מוביל לא מתווכחים, אני משלים את הפניה, מסתכל ממרחק שני מייל על צינור הפליטה של המיג "2, מושך למעלה ויוצא שמאלה" אני עוקב אחרי המיג, עמית מגיע מאחור ומפצפץ אותו לרסיסים.
עד כה, עמית 4 אורי 3.
בצד השני של השמיים מבנה גיר מתקשקש עם עוד זוג 21, יש דיווחי הפלה.
אנחנו מופנים דרומה, הבקר מדווח על מגע חלש בים מול ת"א בדרכו דרומה. שולח אותנו לבדוק.
יוצאים כל השלישיה, משיגים נעילה, נראה כמו מיג 29 שרץ דרומה. "איך הוא הגיע לפה?"
הוא פנה לעברנו, מזהה את הצביעות וחוזר לרוץ דרומה.
אין יותר מדי דלק למרדף , אנחנו עוד מעט ברמון והמיג ממשיך דרומה.
"יהלום, אוורסט, רשאים לחצות גבול למצרים"
אני עם 2500 ליברות יותר מהדרוש לי לחזור הביתה. אנחנו מחליטים לתפוס את המיג באיגוף. אני מטפס ומאיץ. 45 אלף רגל, מבער מלא. המטוס עבר מזמן את מהירות הקול.
אני עם מכ"מ כבוי, מוזן מהDL.
במרחק 15 מייל אני מדליק את המכ"מ, מצאתי את המיג.
פונה לכיוונו, אני על ה6 שלו, 25 אלף רגל מעליו רץ ב400 קשר יותר מהר ממנו. מולו, מגיע עמית.
אני נופל עליו משום מקום. טיל מחט יוצא ופוגע, המיג מעשן. מתארגן לטיל שני, "אני נכנס" אני מאשר ורואה את עמית מגיע למיג מלמטה מנסה להתארגן לירי תותח. הוא חולף ויוצא. "משגר" אני מודיע והמחט השני יוצאת בדרכה למיג. כדור אש גדול בשמיים. אנחנו מעל רמון.
בדיקה במד הדלק – די והותר. מטפס לשיוט חסכוני הביתה.
הנה הבית. מוריד אף. מוצא את הכיפה שממנה יצאתי. מוריד אף עוד קצת
"רמת דוד, יהלום 2, אישור לצלע מתה נמוכה מסלול 08"
אם אני אגיד שאני רוצה לעבור במבער מעל הדת"ק ינסו לרצוח אותי.
"רשאי"
הנה זה מגיע, מבט במד המהירות – יופי, אני לא אהיה על-קולי. מתיישר בגובה המגדל, אף מעל הדת"קים, ואני מתחיל לגלגל. מבצע ארבעה גיגולים מהירים ושובר לעם הרוח.
פיינל, נגיעה, הסעה. אני מגיע לכיפה. עמית כבר שם. מונף לכל צהלות הגף הטכני. אני אחריו, כנפיים ריקות מטילים. מרים 4 אצבעות לפן צ'יף. היום הולכת להיות חגיגה בטייסת.
אני מכבה ופותח את התא.
צוות הכיפה מסתער עלי בחיבוקים.
עמית הגיע עם 4, אני עם עוד 4.
שגיא גם הוא עם 4 ויוגב עם מיג בודד.
13 מיגים הופלו, ביום אחד.
עם כמות מיגים כזאת, כל הרפת של הקיבוץ הסמוך תבקר השבוע את הגריל במרפסת של הטייסת!
התמונות בשני הסיפורים הראשונים צולמו מנקודת המבט של יעקב, מס' 2 במבנה התקיפה של הסופות. התמונות בסיפור השלישי נלקחו מהקלטת ACMI של המשימה